שקמה, יניב

בן עפרה וחיים, נולד ביום ו' בתשרי תשכ"ב (15.9.1961) בקיבוץ עין-דור, שליד הר-תבור. בלידתו אובחן בו פגם בלב, אך במהלך חייו נעלמו תופעות מחלתו. בכוח רצונו ובהתמדתו הגיע יניב להישגים טובים בספורט. הוא שיחק כדורסל, עבר קורס מצילים וקורס צלילה. יניב למד בבית-הספר היסודי בקיבוצו. אחרי שסיים שבע שנות לימוד, הוא נסע עם הוריו לשליחות תנועתית לשנה וחצי לארגנטינה. כשחזר לארץ המשיך יניב את לימודיו התיכוניים במוסד החינוכי "תבור" במגמה הומנית. חבריו הכירו אותו כצעיר חסון, בעל מוטיבציה גבוהה להצליח. חלומו היה להתגייס לחיל-האוויר ולשרת בו כטייס. באוקטובר 1980, התגייס יניב לצה"ל. הוא לא הוצב לשירות בחיל-האוויר, ובחוג חבריו ומוריו הביע את אכזבתו ואת צערו על כך. המחנכת שלו בבית-הספר ביקשה לעזור לו, והיא פנתה במכתב ללשכת הגיוס, וסיפרה בו על יניב: "אני יכולה להעיד עליו, שהוא מוכן לכל מאמץ שיידרש ממנו. כשהנושא קרוב ללבו מוכן הוא לקחת על עצמו אחריות ולבצע משימות בצורה מעולה". יניב שירת בחיל הרגלים. הוא עבר אימוני טירונות, ומאושר היה כאשר נשלח לסיירת חטיבתו. חיילי הסיירת עברו אימונים מפרכים, וביניהם אימוני ריצה. ביום ט"ז באדר א' תשמ"א (19.2.1981), יצאה יחידתו לריצת 10 ק"מ באיזור מכון "וינגייט" בכביש חיפה-תל-אביב. בעת הריצה התלונן יניב על כאבים בחזה. מפקדיו יעצו לו להפסיק לרוץ, אך הוא לא שמע לעצתם. יניב המשיך לרוץ, עד שהתמוטט ומת מדום-לב. בן 19 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בקיבוצו, בעין-דור. יניב השאיר אחריו הורים, אח ואחות. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "יניב השקיע את כל מרצו במשך הטירונות, על מנת להגיע לרמת יחידתו. היחידה הייתה בעיניו אתגר שיש להשיגו. למרות מאמציו, הוא ידע למצוא פנאילחבריו. הוא זכה להערכתם כחייל וכחבר. את מותו מצא תוך הבלטת אחת מתכונותיו, והיא – העקשנות והשאיפה לבצע משימותיו בצורה הטובה ביותר, למרות הקשיים". לזכרו הופיע חוברת, ובה דברים שכתב ושנכתבו עליו על-ידי בני משפחתו וחבריו.