שקולניק, יעקב

בן זהבה ומרדכי, נולד ביום כ"ז באדר א' תרפ"ט (9.3.1929) בבואנוס-איירס, בירת ארגנטינה. בחודש ספטמבר 1934, בהיותו כבן שש עלו הוריו לארץ והתיישבו בנשר שעל-יד חיפה, שם למד בגן-הילדים וסיים את בית-הספר היסודי. עוד בנערותו נתגלו בו כשרונות מיוחדים בספרות ובאמנות. אחרי בית-הספר היסודי עבר לבית-הספר המקצועי על שם טיץ ביגור. מוריו ומחנכיו ציינו את חריצותו בלימודים התיאורטיים ודייקנותו בעבודות המעשיות. בו בזמן למד ציור בסטודיו בחיפה ושאף להשתלם במרכזי האמנות באירופה בבוא המועד. בהיותו כבן 15 הצטרף לגדנ"ע והיה חבר פעיל בשורות ה"הגנה". מפקדו כותב עליו: "היה בין המסורים והדייקנים ביותר בכל פעולות הגדנ"ע ומילא את תפקידיו בשקט, דייקנות ומסירות. תמיד ידע את האחריות שהוטלה עליו בתפקידי קשר, תצפית, שמירה, סיורים בלילות וכד'". היה חדור רוח "תנועת המרי העברי" בה התאחדו שלוש תנועות המחתרת: ה"הגנה", האצ"ל והלח"י, לפעולות משותפות נגד הבריטים. בתקופת חיפושי הנשק שערכו הבריטים בקיבוצים ברחבי הארץ, תבע ודרש הגברת הפעילות . הוא לא הסתפק עוד בפעולות הגדנ"ע והתגייס לנוטרות. בשירותו זה גילה יוזמה ומסירות ובזמן קצר מונה לתפקיד סגן מפקד תחנת-הנוטרים בכפר מכבי, מקום שם הדריך ואימן קבוצות רבות של חברי ה"הגנה". בקור-רוח ואומץ-לב עמד בסכנות שונות ותכונותיו אלו חילצוהו לא אחת מחיפושים ומאסרים. בתחילת מלחמת-העצמאות נאסר על-ידי משמר בריטי בהעבירו נשק בלתי-לגלי כשהוא לבוש מדי נוטר. אחרי שחרורו התגייס מיד לחי"ש וצורף לאחד מגדודי חטיבת "כרמלי". השתתף בפעולות רבות בקרבות חליסה, בלד א-שייח', סאסא וחיפה. יעקב נשלח לקורס מ"כים אך בטרם הספיק לסיימו יצא עם חבריו לעזרת רמת יוחנן שהותקפה קשות על-ידי כוחות קאוקג'י, הצטיין בגבורתו – לפי עדות מפקדו – וחזר לחיפה. אחרי קרב אכזרי הצליחה יחידתו לכבוש את חליסה וואדי-רושמייה ובהמשך הקרב על בית הנג'אדה נפצע בעמוד השדרה וכעבור ארבעה ימי ייסורים, שנשאם בחיוך כדי שלא להדאיג את בני משפחתו העומדים ליד מיטתו, נפטר מפצעיו ביום י"ז בניסן תש"ח (26.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר חסידים.