שקולניק, יוסף-דוד
בן אפרים וחיה. נולד ביום ב' באייר תרצ"ה (5.5.1935) בחיפה. למד בבית הספר היסודי 'יבנה' וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון 'בסמ"ת' שבחיפה ובישיבה בפתח תקוה. יוסף-דוד היה נער נבון, בעל כישורים ותכונות בולטות: "תפיסה מהירה, מחשבה מקורית ושכל חריף. מוריו היללוהו וציינו לשבח את רמתו הגבוהה בלימודים. בין חבריו ללימודים נודע כעמית אמת, הנכון תמיד לעזור ללא התנשאות או זלזול. יוסף-דוד לא הסתפק בלימודיו בבית הספר וביקש לרכוש לעצמו מקצוע. על כן התחיל ללמוד את מקצוע החשמלאות ואת שעות הערב הקדיש להשלמת השכלתו. בתום שירותו הצבאי התחיל לעסוק בהוראת החשמל בישיבת כפר פינס, ובאותה עת סיים, בכוחות עצמו, את לימודיו לקראת בחינות הבגרות ועמד בהן בהצלחה. אחרי כן למד בבית הספר להנדסאי חשמל בטכניון שבחיפה ובתום אותה עת התחיל להורות את מקצוע החשמל בבית הספר המקצועי שליד משרד העבודה. יוסף-דוד יצא לחוץ לארץ בשליחות לימודים מטעם משרד העבודה והתכוון להמשיך ללמוד בטכניון בחיפה לקבלת תואר מהנדס חשמל. הוא היה אדם דתי וויתר על מקומות עבודה רבים בגלל הכורח לעבוד בהם בשבת. הוא דגל ברעיון תורה ועבודה. עמל ושקד על לימודיו מעלות השחר עד השעות הקטנות של הלילה. הוא היה בעל מסור לרעיתו ואב דואג ואוהב לבנותיו הרכות בשנים. יוסף-דוד גויס לצה"ל באוגוסט 1955 והתנדב לנח"ל. את שנות השל"ת עשה כנהג טרקטור בנחל בני דרום. הוא נלחם במבצע קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. כחייל מילואים בחיל הרגלים, כמקלען, מדי שנה נקרא לשירות מילואים פעיל ותמיד נענה לקריאה. שמח ונלהב. ביום י"ח באייר תשל"ד (10.5.1974) נפל יוסף-דוד ברמת הגולן, בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים, אח ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "במשך שירותו הארוך בגדוד היה יוסף-דוד אחראי ומסר לתפקידו ומילא את הנדרש ממנו במסירות ובשקידה, משמש דוגמה לכול, בצניעותו וביחסו החברי לבריות חיבב עליו את כולם. מעולם לא התלונן או רטן, אלא נשא בעול בכבוד וסחף עמו את חבריו". משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית הכנסת לצעירים שבקרית שמואל.
