שצר, רון (רוני)

רון (רוני), בן אסיה ושמעון, נולד ביום י"ד בתמוז תשי"ב (6.7.1952) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "חיה זיו" בחיפה, וסיים את לימודיו בבית-הספר לקציני-ים בעכו. בלימודים הצטיין רוני כתלמיד חרוץ, בעל ביטחון עצמי רב ששאף להרחיב את ידיעותיו ולהעמיק להבין את אשר למד בכל תחום. מטבעו היה עקשן וידע ללחום כדי להשיג את מטרותיו וכדי לבצע ביעילות כל משימה שנטל על עצמו. תמיד היה מעורב בכל המתרחש מסביבו, התעניין בפוליטיקה ובבעיות חברה והיו לו דעות מגובשות מאוד בתחומים אלה. הוא אהב להתווכח על כל נושא שבעולם, אפילו לשם ויכוח בלבד. למרות שהלימודים בפנימייה היו קשים וגזלו זמן רב, מצא זמן להדריך תלמידים בכיתות הנמוכות, וסייע להם בלימודיהם במסירות וללא ליאות. גם לאחר שנפרדו דרכיהם, שמר על קשר עמם ועקב אחר התקדמותם. רוני היה מדריך בתנועת "מחנות העולים" ונחשב מדריך מעולה, שלא כפה את דעותיו על חניכיו ומעולם לא דרש מהם דבר שלא דרש מעצמו. הוא ידע להקנות להם מאהבתו הגדולה לארץ ישראל, והרבה לצאת עמם למסעות ולטיולים ברחבי הארץ, להראות להם את יפי נופיה וללמדם פרקים בדברי ימיה ובמורשת עמם. רוני ניחן בנפש רגישה ופיוטית, הרבה לקרוא ספרות יפה ונהג גם לכתוב, ובעיזבונו מצויים רשימות ושירים מלאי יופי וכאב. כאשר הגיע זמנו להתגייס ביקש לשרת בדרך שיהיה בה שילוב של שאיפותיו לערכים של מוסר ושיוויון עם חיי הצבא, ולכן החליט להצטרף לנח"ל. במסגרת זו קיווה גם לספק את אהבתו לים. רון גויס לצה"ל בסוף ינואר 1971 והוצב לנח"ל. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק, הצטרף יחד עם גרעינו "עילום" לקיבוץ אילות. הוא היה חייל טוב, התעניין בכנות בכל אשר למדוהו וביצע את כל המוטל עליו ברצון ובמסירות. גם במסגרת תפקידיו בנח"ל הצטיין מאוד וכשהגיע למשק נרתם במרץ לעשייה ופעל בעצמו לתיקון עיוותים, במקום לצפות שאחרים יעשו את המלאכה. הוא היה ביקורתי מאוד לגבי דברים שנחשבו בעיניו בעל ערך מוסרי ואסתטי, אך כדרכו לא הסתפק בדיבורים, אלא הציע פתרונות וגם עשה דברים הלכה למעשה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה רוני עם יחידתו במעוז "הכפר" שעל גדת תעלת סואץ, ויחד עם חבריו לחם בחירוף נפש בבלימת התקפות המצרים. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע בקרב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ אילות. השאיר אחריו אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי והוענק לו "עיטור המופת" לאות ולעדות כי גילה אומץ לב הראוי לשמש מופת. וזה תיאור המעשה: "עם פרוץ הקרבות, שימש טור' רון שצר ז"ל במעוז "הכפר" שעל גדות תעלת-סואץ. תוך כדי יריה ב-מא"ג באויב נכווה קשה בידיו, אך המשיך לירות על-אף הפגיעה, וכשהיה צורך בהבאת שמן למטבח – התנדב לכך, למרות שהשטח נשלט באש האויב. באחת מהתקפות האויב על המוצב יצא טור' רון שצר לעמדה חיצונית כדי לירות בטנק מצרי, שירה מהגדה המערבית. דבר זה חייבו לחשוף את גופו לאש האויב וכך נלחם עד שנהרג. במעשיו אלה גילה אומץ לב, קור רוח ודבקות במשימה למופת". אמו הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה מדברי חברים ומפקדים על דמותו.