שץ, אבנר

אבנר, בן מרים ונחמיה, נולד ביום ו' באדר תשי"ג (21.2.1953) בחפץ-חיים. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ד"ר יצחק ברויר בחפץ-חיים ואחרי-כן למד בישיבה התיכונית של תנועת "בני עקיבא" ברעננה. אבנר גדל וחונך ברוח המסורת היהודית והאמונה באלהי ישראל. בביתו החם והאוהב, בבית-הספר ובישיבה ספג ערכים נעלים של אהבה לזולת, רדיפת שלום וחיפוש אחר האמת והצדק. הוא היה נעים-הליכות, טוב-לב ומוכן תמיד לעזור לכל דורש. בכל מעשיו ניכרו השקט הנפשי והשלווה המיוחדים לו. בכל דרכיו היה צנוע, רחק מהפרסום ועשה בהתמדה ובשקידה להשגת המטרות שהציב לעצמו. בזכות תכונות אלו התחבב על מוריו ועל חבריו ונתקיים בו הפסוק "עשה לך רב וקנה לך חבר". כתלמיד היה חרוץ ומסודר ושקד על לימודיו. לימודי הקודש היו לגביו לא רק עניין של קיום מצוות אלא ייעוד, שנבע מהכרה ומאמונה עזה. אבנר השתתף בפעילות חברתית ענפה, גילה נטיות אמנותיות והיה היוזם והמארגן של האירועים החברתיים בישיבה. הוא היה ספורטאי מצטיין ונמנה עם סגל קבוצת הכדורעף של מועדון "אליצור" ועם נבחרת הישיבה. נתמזגו בו תכונות של תלמיד-חכם, חרוץ, שקדן ומסור ושל נער אוהב אדם, רודף שלום וידידות, שהיה מסור בכל לב לידידיו ובן משפחה נאמן, שנהג מצוות כיבוד הורים ואהבת אחים. אבנר גויס לצה"ל בתחילת דצמבר 1971 במסגרת גרעין בני משקים של הנח"ל. עוד כשהיה בבית-הספר החליט להתנדב לחיל הצנחנים, שכן ראה בכך תרומה נאותה לעם ולרעיונות הציונות שחונך לאורם. לאחר הטירונות סיים בהצלחה קורס צניחה והוענקו לו "כנפי-צנחן". הוא עבר קורס מפקדי כיתות בצנחנים והוצב לשרת כסמל מחלקה בגדוד צנחנים. אבנר ניחן במנהיגות טבעית. מעולם לא הרים קולו על חייל אך פקודותיו נתמלאו בדייקנות ובשלמות. מפקד המחלקה מעיד, כי כאשר נעשו האימונים קשים, מספר שעות השינה קטן והלחץ גבר ואיים לבקוע פרצות במחלקה, היה אבנר הדבק שליכד את הבקיעים. הוא דאג לפרטים והקפיד שלחייליו יינתן כל המגיע להם, כדי להקל עליהם. יום העבודה שלו החל עם עלות השחר והסתיים בשעות המאוחרות של הלילה, והוא דאג לכמות מספקת של מזון, לציוד האימונים ולתחמושת. הוא ניחן בסבלנות רבה והקדיש שעות ארוכות לשיחות עם חיילים, כדי ללמוד את הבעיות האישיות של כל חייל וחייל, ועשה כמיטב יכולתו לסייע בפיתרונן. מפקדיו בטחו בו וחייליו האמינו בכוחו והיו מוכנים ללכת אחריו ללא היסוס בכל קרב ובכל פעולה. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נתקבלה ידיעה כי כוח גדול של הצבא הסורי תוקף את חיילינו בתצפית ב"תל סאקי". כמובן, הוטל על אבנר להכין את הנגמ"שים ולארגן את כוח החילוץ. אבנר וחייליו יצאו לעבר התל ונכנסו לקרב עם הסורים. אבנר חיפה במקלע על חייליו, שנעו לעבר הסורים עד שנפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחפץ-חיים. השאיר אחריו הורים, שבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם נמנה עם אותם מעטים, שעמדו מול התקפות האויב ביום הכיפורים, ובלמו את התקדמותו ללבה של ארצנו. בנשקם הדל וברוחם האיתנה – היונקת ממורשת הגבורה של המכבים ומגיני מצדה, לוחמי הגטאות ומלחמת שחרור ישראל, לוחמי סיני ואחיהם הצנחנים – הצליחו להעביר את המלחמה לארץ האויב והוסיפו פרק מלא הוד וגבורה להיסטוריה היהודית;" אמר עליו רבו: "… רק הקב"ה קרא אור, וזה האור של המלך המשיח. והאור הזה עלול לסלול לעצמו מסילה ולהבקיע את העננים הכבדים. כל הפעולות וכל השאיפות שלנו, הם רק קצת אור מאורו של המלך המשיח. כזה היה אבנר ע"ה – שלחם בעד קצת אור. לדאבון לבנו לא זכה ליהנות מן האור בעולם הזה; רק בעולם הבא, שהוא כולו שבת וכולו טוב…". בני משפחתו הוציאו לאור ספר לזכרו ובו כלולים דברי מורים, חברים לספסל הלימודים וחברים לנשק על דמותו.