בן מניה ונאום. נולד בעיר ריבניצה שבמולדובה, ביום כ"ג בשבט תשל"ז 11.2.1977)), אח צעיר לאוולינה ואח תאום לאדוארד. יאן גדל במשפחה חמה ואוהבת. הוא למד תשע שנים בבית-ספר ממלכתי והיה תלמיד טוב מאוד. אחר כך למד בתיכון מקצועי, אותו סיים בהצטיינות וקיבל תעודת טכנאי מכונות ומסגר. באוגוסט 1995 עלה לארץ עם אחיו התאום, אדוארד, שנתיים לאחר אחותם, אוולינה, הבוגרת מהם בחמש שנים. שלושת האחים התגוררו יחדיו בקריית מלאכי עד בוא הוריהם, כשנה לאחר-מכן. במהלך שנת 1996 למד יאן באולפן והחל לעבוד במפעל 'טנא-נוגה' שבקריית מלאכי, הוא היה עובד איכותי, ישר והגון ואהב את עבודתו. יאן השתלב היטב בעבודה, היה חברותי והתיידד בקלות, וכל צוות המפעל אהב וכיבד אותו. יאן היה בחור עדין ונעים הליכות, אינטליגנטי, בעל ידע רב בתחומים שונים ומגוונים, והרשים במיוחד בידיעת שפות. הוא ידע לקרוא, לכתוב ולדבר בחמש שפות: רומנית, רוסית, גרמנית, אנגלית ועברית. כמו-כן היה חובב ספורט, שיחק כדורגל, טניס ושחמט, ואף השתתף בתחרויות. יאן היה בחור שמח ואוהב חיים, חבר טוב ואהוב על כל מכיריו. בעת חופשותיו מן הצבא אהב לבלות בבית משפחתו. הוא הקדיש זמן רב למשפחה ובעיקר לשני אחייניו, בני אחותו הגדולה. טרם גיוסו עבר יאן קורס קדם-צבאי לנהגי רכב קל ומשאיות. יאן חלם על לימודים בטכניון לאחר שחרורו מהצבא, חלום שלא זכה להגשים. בדצמבר 1996 התגייס לצה"ל. בתום אימוני הטירונות למד באולפן צבאי בכרמיאל ואחר- כך הוצב כנהג בבסיס ציוד מרחבי של פיקוד הדרום. מפקדיו מתארים אותו כחייל ממושמע, מסודר ומנומס, שהוסיף בנועם הליכותיו לאווירה הטובה סביבו. ביום י"ח בחשוון תשנ"ט 6.11.1998)), בעת חופשת שבת מן הצבא, נסע יאן עם אחיו התאום ועוד שני חברים, לבילוי בפארק הלאומי באשקלון. הם בילו בפארק וכשירד הערב פנו לשבת שם בבית קפה. ארבעת הצעירים, שלושה חיילים ואזרח, דיברו ביניהם רוסית. הדבר הרגיז קבוצה אחרת של יושבי בית הקפה, אשר התנפלו על יאן ועל חבריו באגרופים וסכינים. אחד מהם דקר את יאן בליבו והרגו. אחיו התאום של יאן, אדוארד ושני חבריהם נחבלו גם הם בכל חלקי גופם ואושפזו בבית-החולים ברזילי באשקלון. יאן היה בן עשרים- ואחת במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבקריית מלאכי. הותיר אחריו הורים, אחות ואח תאום. לאחר מותו הועלה יאן לדרגת סמל. המקרה זיעזע קשה את הציבור בישראל, ובעיקר את העולים מחבר המדינות לשעבר. העיתונות עסקה בו באינטנסיביות רבה, והוא לא ירד מסדר היום זמן רב. חברי כנסת, שרי ממשלה ונציגי עולים מכל המפלגות, הגיבו בתדהמה וזעזוע. בבית המשפחה לא פסק זרם המנחמים, ההשתתפות בצער והגינוי של המעשה הנפשע. מתוך מכתב ניחומים של הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז: "יאן, זיכרונו לברכה, תואר על- ידי מפקדיו כחייל פיקח, שביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, תוך הפגנת ידע רב בתחומים שונים. יאן בלט בצניעותו ובשקט נפשי, והיה אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד." סרן רמי גדקר, מפקד היחידה, כותב למשפחה: "יאן היה מזן מיוחד שלא פוגשים בכל יום. בחור בעל ידע רב, דובר מספר שפות, חכם במיוחד, שהסתפק במועט ולא התלונן מעולם. יאן, עלם חמודות, בגיל כה צעיר, עם חלומות ותוכניות לעתיד, שנגדעו ברגע אחד."
