שפשביץ, ישראל (סאשא)
בן ולדימיר ורחל. נולד ביום ח' בשבט תש"י (26.1.1950) בצ'רנוביץ שבברית המועצות. עלה ארצה בשנת 1976. למד בבית הספר היסודי שבעיר מגוריו ואחר כך המשיך את לימודיו התיכוניים במגמה עיונית. ישראל היה בן יחיד להוריו. היה ילד ערני ומלא חיים וסקרן לדעת ולהבין כל מה שמתרחש סביבו. היתה לו אהבה גדולה לשירה ולמוסיקה – אהבה שליוותה אותו לאורך כל הדרך. כשהיה בן שנתיים התגייס אביו לצבא האדום. ואמו גידלה אותו בכוחות עצמה עד שמלאו לו חמש שנים. בבית הספר היה פעיל מאוד והשתתף בחוגים לאמנויות ולספורט. הוא למד לנגן בגיטרה וליווה את עצמו בעת ששר. היה נער חברותי מאוד ומקובל בחברה. לאחר שסיים את לימודיו התחיל לעבוד במפעל לחפצי אמנות ועד מהרה היה למומחה בתחום זה. מטעמי בריאות היה ישראל פטור משירות בצבא הסובייטי. הוא נשא אישה והוליד בן. אך יחד עם משפחתו שלו המשיך להתגורר עם הוריו, אליהם היה קשור מאוד. בשנת 1975 התחילו ההורים להתעניין באפשרויות העלייה לארץ. ישראל רצה מאוד לעלות יחד עם הוריו, הגם שאשתו היתה מנועה מכך בגלל אי הסכמתם של הוריה. לאחר שסוכם כי כעבור זמן מה תצטרף אליו, נפרד ישראל מאשתו ומבנו, ובתחילת מאי 1976 הגיע ארצה עם הוריו. המשפחה התיישבה במגדל העמק ונקלטה יפה במקום. ישראל נתקבל לעבודה בבית החרושת לייצור פסנתרים, 'ענבל'. שם עבד, כמרכיב פסנתרים עד גיוסו לצה"ל. בתחילת אוגוסט 1977 גויס ישראל לצה"ל ושירת במפקדת פיקוד הצפון. ביום י"ב בשבט תשל"ט (8.2.1979) נפל ישראל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין במגדל העמק. השאיר אחריו אישה ובן בברית המועצות, והורים. בהספידו את ישראל ז"ל ציין הרב הפיקודי את טוב לבו, את מסירותו ואת אהבתו לחבריו לעבודה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הוא היה בעל אופי מיוחד במינו". חבריו כתבו: "ישראל היה חבר אמיתי שהבין את חבריו והושיט להם עזרה בכל עת… תמיד יחיה בשיריו ובקולו שכולם כל כך אהבו. מדי פעם אנו נוהגים להאזין לזמרתו שהוקלטה על גבי פס קול, וכך נדמה כאילו הוא חי ומדבר אתנו".