שפר, אבי,
בן איבון ומאיר, נולד ביום שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשכ"ב (2.10.1961), בפתח-תקוה. אבל החל ללמוד בבית-הספר היסודי "הס", וסיים את מגמת האלקטרוניקה בבית-הספר המקצועי "עמל" – שניהם בפתח-תקוה. אף שלא היה תלמיד מזהיר, את תעודת הגמר שלו מעטרים ציונים טובים למדי. בכיתה ד' הצטרף אבי לתנועת "הצופים", תחילה כחניך, אחר-כך כמדריך, ולבסוף מונה כראש גדוד של שבט "הראשונים". אבי היה צבר אמיתי: שקט ובוטח בעצמו מחד גיסא, צנוע וביישן במידת-מה – מאידך גיסא. הוא הרבה לשוטט ולטייל בארץ במסגרת זו או אחרת, וגם לבד בחברת מימייה ותרמיל על שכם. עוד לפני שמלאו לו 16 שנים, החליט אבי לעלות לרגל לירושלים ועשה זאת ברגל. אבי גויס לצה"ל, במחצית אוקטובר 1979. עקב נתוניו האישיים, הוא הוצב תחילה לקורס טיס בחיל-האוויר, אך כעבור כמה חודשים, כשפרש, התנדב לחיל-השריון. הוא סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים וקורס מש"קי טנקים, היה מט"ק ומש"ק מצטיין והומלץ על-ידי מפקדיו – שהגדירוהו כ"מקצוען" – לצאת לקורס קצינים. אבי היה מהראשונים מבין מפקדי הטנקים, שקיבלו לידיהם את טנק "המרכבה". הוא היה אופטימיסט מטבעו, וכלל לא דאג. "אני כמו חתול", נהג לומר, "היכן שיזרקו אותי, אני תמיד אפול על הרגלים". גם בעת שירותו, לא זנח אבי את תחביבו – הטיול בארץ. הוא הכיר את סלעי ואדי קלט ואת צוקי מדבר יהודה, כהכר איש את החפצים שעל שולחנו. ביום ט"ז בסיוון תשמ"ב (7.6.1982), נפל סמל-ראשון אבי בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב עליו מפקדו: "אבי היה מט"ק טוב שהלך והשתפר, מאחר שתמיד היה במצב ובנכונות ללמוד עוד ועוד. כמט"ק היה אחראי ומסור לחייליו וכך גם מצא את מותו – בהגנה על חייו של הטען".
