שפרינצק, אהרן-דוד
בן חנה ויוסף (יושב-הראש הראשון של הכנסת), מבני העלייה השנייה. השם אהרן-דויד ניתן לו על שם אהרן-דויד גורדון, אבי "דת העבודה", נולד ביום י"ד באדר א' תרפ"ד (20.3.1924) בירושלים, שם למד בגן-הילדים. בהיותו בן שבע עבר עם הוריו לתל-אביב. הוא החל ללמוד בבית-הספר "שלווה" ועבר לבית- החינוך לילדי-העובדים שבצפון העיר. בגיל 15, עם סיימו את לימודיו העיוניים נתקבל לבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין, מאחר שמילדותו גילה נטייה למיכניקה. זמן מועט לאחר שהצטרף לשורות ה"הגנה" סיים קורס מ"כים בכפר מנחם. עם סיום לימודיו בבית-הספר על שם מכס פיין עבר לבית-המלאכה של פרופ' גולדברג, בו השתלם במיכניקה עדינה. עם כניסת איטליה למלחמת-העולם השנייה, והוא עודנו נער, התנדב עם חבריו לשירות בארגון מכבי-אש מתנדבים. אך לא ארכו הימים ובקיץ 1942 הצטרף לפלמ"ח ויצא להדריך בקורס-הקיץ בבן שמן. לאחר התנגשות עם הכוחות הבריטיים שבמקום עבר עם יחידתו למשמר העמק ומשם לעין חרוד לפקד על כיתה. במשמר העמק סיים בהצטיינות את קורס הצלפים הראשון של הפלמ"ח בהדרכת קצין בריטי בדרגת מייג'ור. בסוף אותה שנה עבר עם יחידתו למחנה מגויס בגבעת חיים ושימש מדריך לנשק ושדאות. נכונות לעזרה וגבורה עילאית הראה בסיור הפלמ"ח במדבר יהודה ובסביבות מצדה בשנת 1943: משתעתה היחידה בדרך ונשארה ללא מים, התנדב הוא עם כמה מחבריו לחפש מים או אפשרות של הצלה כלשהי דרך הים, וצעד זה הציל חברים ממעשה נואש לאחר שהגיעו לאפיסת-הכוחות ודכדוך-הנפש. באותה שנה עבר בכפר ילדים קורס דאייה שסיימו בהצלחה. אז גמלה בלבו ההחלטה להקדיש את חייו לטיס. אחרי השתלמות נוספת בנען וכתום קורס-טיס וצבירת מספר שעות-טיסה כדרוש, קיבל רישיון-טיס. בתקופת המאבק בבריטים היה פעיל מאוד והשתתף במעשי-חבלה שונים שבוצעו על-ידי ה"הגנה": כמפקד חוליית חבלה בהתקפה על תחנת הרכבת בקלקיליה ב"ליל הגשרים", כצלף על משמר החופים במשטרת סידני עלי, בהעלאת מעפילים בחוף תל-אביב ב"ליל וינגייט" וכו'. ב-29.6.1946, היא "השבת השחורה", נעצר בנען עם אנשי מחלקתו והועבר למחנה לטרון, ומשם – לרפיח. בלטרון היה מרכז המחנה שבו היו עצורים מנהיגי-היישוב. בשנת 1947 נשלח לקורס עיוני לבעיות תעופה. מנעוריו נתגלו בו סגולות-נפש: ניקיון-דעת, בגרות- ראייה, אומץ-לב וקור-רוח. היה עשוי ללא חת וכל דאגה רחקה מלבו. אם כי הסכנות הכרוכות בפעילותו היו רבות, תמיד נחה עליו רוח עליזות והומור דק. היה עדין ובעל סבר- פנים ידידותי בהליכותיו. עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות שימשה מחלקת הטיס של הפלמ"ח גרעין לחיל-האוויר העברי, ואהרן-דויד פעל רבות במטוסי ה"פרימוס" וביצע משימות מסוכנות, כגון: הפצצת ריכוזי-אויב, העברת תחמושת, הספקת מזון וידיעות ליישובים מנותקים (גוש עציון, כפר אוריה, יחיעם, בן שמן והנגב), הטסתם של כמה ממנהיגי היישוב לקליה לפגישה עם שליט עבר-הירדן, וכן הטסתם של נבחרי היישוב לישיבת הוועד הפועל הציוני בירושלים הנצורה. היה הראשון בין חבריו שביצע טיסה- מבצעית בלילה ללא אימון מוקדם. היה קצין-המודיעין של הטייסת מאז הוקמה ועד יומו האחרון. ביום כ"ו באייר תש"ח (4.6.1948), כשניסה הצי המצרי להפגיז את חוף תל-אביב, היה בשדה התעופה. משלא נראתה דרך אחרת למניעת פעולתו של האויב אלא על-ידי הפצצה מן האוויר, התנדב יחד עם חברו מתי סוקניק לביצוע משימה זו. הפעולה בוצעה בהצלחה, אך הוא וחברו מתי לא זכו לחזור לבסיסם, כי מטוסם הופל לים. כחודשיים לפני נופלו נשא לאישה את יפה אגסי, בת ירושלים. בתם, נחמה, נולדה לאחר נופלו. בכ' בתמוז תש"ט, יום צבא הגנה לישראל, הוענק להוריו סמל כנפי-הטיס, מזכרת לגבורת בנם, בצירוף מגילה חתומה בידי מפקד חיל-האוויר, אלוף אהרן רמז. שנה-שנה, ביום- הזיכרון לאהרן-דויד ולחברו מתי, מוענקים לתלמידי רשת בתי-הספר "עמל" פרסים הנושאים את שמות שניהם וכן פרסים על שמו של כל אחד לחוד. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת פקד-טיס (סגן). מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. אנדרטות לזכרו הוקמו גם בגן-העצמאות וברמת-הטייסים בתל-אביב. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
