שפקרמן, יצחק

יצחק, בן רחל ומשה, נולד ביום כ"ה באייר תש"י (12.5.1950) בקייב שברוסיה. בעיר הולדתו עברו עליו ימי ילדותו והוא ילד עליז ושובב ככל הילדים. בשנת 1957 עלה ארצה עם משפחתו והחל ללמוד בבית-הספר היסודי "פינסקר" בקריית-אתא. הוא היה תלמיד טוב, שקדן וחרוץ. מנהל בית-הספר, זוכר אותו לטובה במיוחד בזכות מחברותיו היפות, הערוכות בסגנון טיפוסי לו, כשהאותיות בהן מצוירות באסתטיות ובסדר מופתי, כחיילים במסדר. אחת מתכונותיו הבולטות הייתה אהבתו לסדר. חדרו, חפציו ומגרותיו היו מסודרים תמיד להפליא כמוכנים לתצוגה. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר להנדסאים "בסמ"ת" וגם שם היה תלמיד טוב ושקדן. בערב, מדי שובו מיום לימודים גדוש, היה מתיישב ליד שולחן השרטוט וממשיך ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה. אחר חמש שנים וחצי סיים את לימודיו והוענקה לו תעודת הנדסאי בניין. יצחק היה עלם נאה, גבה קומה ורחב כתפיים. בהליכותיו הנעימות היה מיזוג של החינוך האירופי לנימוסים יפים עם העוז והקשיחות, לכאורה, של האופי הצברי. הוא ידע להתחשב בזולת וקיים למעשה את האמרה "והדרת פני זקן". תמיד הקפיד להציע את מקום ישיבתו באוטובוס לאנשים מבוגרים, וכשראה אישה נושאת סלים כבדים, היה חש מיד לעזרתה. הייתה בו עדינות-נפש, ופתיחות לאנשים והבנה לרחשי לבו של הזולת. את מעט הזמן הפנוי שנותר לו מלימודים חילק בין חבריו ובין תחביביו. בסופי-שבוע נהג לצאת ולבלות עם ידידיו ואילו את ערבי השבוע הקדיש לתחביביו. הוא אהב מאוד לצייר, ובעיקר צייר דמויות של חיות שונות על גבי לוחות דיקט. גם לטייל ברחבי הארץ אהב, ואחר-כך היה רושם חוויות מן המקומות שראה. הוא אהב מאוד לקרוא, ניהל רשימה של הספרים שקרא וגם צבר אוסף נכבד של ספרים. מנעוריו היה חובב ספורט, נהנה לצפות במשחקי כדורגל ובמשך השנים נהג לרשום את תוצאות המשחקים שראה. את משפחתו אהב אהבה גדולה והיה בן מסור להוריו ואח ורע נפלא לשלוש אחיותיו. את הוריו כיבד מאוד והתנהגותו אליהם אמרה התחשבות. ברוב צניעותו לא ביקש מעולם מהוריו שיקנו לו חפצי מותרות או שיתנו לו דמי כיס, ובמעט הכסף שהקציבו לו הוריו נהג לקנות להם מתנות קטנות או לרכוש דברים שחסרו בבית. יצחק גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס מ"כים, השתלם בקורס מש"קי הנדסה. הוא הוצב ביחידה קרבית והיה בה חייל טוב וחבר מסור, שנחלץ תמיד לעזרת חברים בשעת צרה. במשך כל תקופת שירותו בצבא הקפיד שלא להדאיג את הוריו, כתב להם מכתבים והתקשר אליהם בכל הזדמנות. כשהיה מגיע הביתה לחופשה, עייף וסחוט, השתדל לא להטריח את אמו ואפילו הכין והגיש קפה וכריכים לשאר בני-הבית. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח יחד עם יחידתו לחזית תעלת-סואץ והשתתף בהקמת גשרים ובפעולות הנדסה קרבית. בתוקף תפקידו כסמל מבצעים עשה את המוטל עליו באומץ-לב ובחירוף נפש, תחת אש עזה. הוא התהלך מחייל לחייל, השגיח ועודד אותם בעבודתם. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), עבר כהרגלו בין העמדות, וסייע לחיילים בעבודתם. לפתע תקפו מטוסי האויב את האזור והוא נפגע ונהרג בהפצצה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. המשפחה השכולה הנציחה את זכר יקירה בהציבה שני עציצים על קברו, ששמו חרוט עליהם.