שפמי (וואנס), גלדיהו

בן נחמה וחיים. נולד ביום ט"ו באלול תרפ"ג (27.8.1923) בעיר אוסטרוב-מאזוביצק שבפולין. כבן למשפחה דתית החל גדליהו ללמוד ב"חדר" וכאשר עלה יחד עם אמו לארץ-ישראל בשנת 1933 המשיך ללמוד בבית הספר היסודי דתי "תחכמוני" והמשיך את לימודיו התורניים ב"ישיבת הישוב החדש" – שניהם בתל אביב. עם כל השתקעותו בעולמה של תורה מצא לו גדליהו זמן לקרוא ספרים בנושאים שונים ולצפות בהצגות תיאטרון. הוא נתקבל לעבודה כפקיד בוועד הקהילה בתל אביב ועשה חיל בעבודתו. היה מסור ושקדן והרבה ללומד ולחקור בנושאים הקשורים בעבודתו. גדליהו היה מצניע לכת, לא התרברב במעשיו ואף חבריו הקרובים ביותר לא ידעו כי היה חבר פעיל ב"הגנה" והשתתף בהורדת מעפילים שהגיעו בספינות רעועות אל חופי הארץ. בעת העוצר הגדול שהוטל על תל אביב בעקבות "השבת השחורה" נעצר גדליהו בידי אנשי המשטרה הבריטית שחשדו בו. בהתערבות קצין יהודי שהכירו שוחרר מן המעצר לא לפני שאחד השוטרים חבט בו בראשו בקת רובהו. גדליהו העלים את דבר המכה מהוריו שלא רצה לצערם. ביום ה' בחשון תש"ז (30.10.1946), נפטר בבית חולים והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בנחלת יצחק. השאיר, אישה, הורים ואחות. זכרו הועלה ב"ספר הזיכרון לקהילת אוסטרוב-מאזוביצק".