בן לאה ואלון. נולד ביום ז' בטבת תשמ"ב (2.1.1982) בעפולה. אח ליהודה (ויק). "כקרן שמש, המבליחה את סערת החורף… כה מושלם בא לעולם, כה יפה היה בלידתו, עד שנפערו פיותיהם של הקרואים לברית-המילה שלו, והשמחה והגאווה בקרב כל משפחתו היתה גדולה," סיפרו הוריו. בתום לימודיו בבית-הספר היסודי 'אלון יזרעאל' בעפולה המשיך אהוד לחטיבת-הביניים 'קישון' ברמת דוד. מחטיבת-הביניים בחר אהוד להמשיך לתיכון בבית-הספר החקלאי בנהלל. מאז היותו נער צעיר בלטה אצל אהוד השאיפה למצוינות מעל לכל, וכל דבר ועניין שעסק בו חייב היה להיות כליל השלמות. כך, כשהחליט בכיתה י"א שתוצאות מבחני הבגרות אינן מספקות אותו, לא היסס וביקש ללמוד שנה נוספת בכיתה זו. בשנת הלימודים 1998/9 השתתף אהוד בסדנת 'מיכא"ל' מטעם משרד החינוך – סדנה למיצוי כישורים אישיים למצוינות אישית ומקצועית. אהוד גדל כ'צבר'. שזוף, פיקח, גבה קומה ויפה תואר, חביב על כל חבריו ורואיו. הוא בלט בהישגי הספורט המצוינים שלו. בחודש יולי 1997, בתחרות שנערכה באותו חודש בסימן המכביה ה-15 זכה בתעודת הצטיינות על זכייתו במקום השלישי בתחרות ארצית של בתי-ספר בקפיצה לרוחק. מגיל צעיר נתגלו נטיותיו האמנותיות של אהוד, וכשרון הכתיבה המדהים שלו. הוא ישב שעות רבות, ספון בחדרו אשר עוצב על-ידו בטוב טעם, כתב, צייר ופיסל. בין שיריו של אהוד, נמצא השיר 'בין עצי הלבונה': "ישנו מקום, בין עצי הלבונה/ מקום בו שיחקנו בראש השנה/ עם בגדים בלבן וכחול./ מתחת לעץ תלויה נדנדה/ עולים ויורדים בה כל השנה/ והרוח שורקת שיר אהבה./ ובלילה: קומזיץ עם חליל וגיטאר/ ושירים חדשים, ישנים, בגרון ניחר./.. ואנו שרים גם לחן גם פזמון/ שרים מכאן – ועד לחרמון…" בשיר 'תפילה קטנה' כתב: "או אלי! תפילה לי אליך, תפילה קטנה, לא נורא./.. עשה: שהרוח תנשוב, כדי שהתפילה תגיע אליך במהרה/! תפילה קטנה, לא נורא.//.. או רוח! נישבי חזק, ושאי תפילתי השמיימה/ נישפי תפילתי מעלה, היישר לאלוהי… שתגיע אליו במהרה/! תפילה קטנה, לא נורא.//.. או אלי! קבל נא תפילתי/ אשר עלתה מעלה עם הרוח, שנשבה ונשאה אותה היישר לאוזנך/ רק תפילה קטנה, לא נורא…" במגירת שולחנו של אהוד נמצא, לאחר מותו, אוסף פתגמים שאהב וכתב, ביניהם: "מי שמקבל ואינו נותן חזרה, סופו שיישאר חסר;" "כל ההולך ליעד חסר מטרה, כמו לא זז כלל ממקומו;" "יצר הרע הוא תוצאה של אי סיפוק;" "ברגליים תגיע רחוק, אך במלה אחת תוכל להגיע לקצה העולם;" "הדברים היחידים הבטוחים בחיי האדם הם: לידתו ומותו;" "במלחמה, אין מנצחים, מלבד המלחמה עצמה;" "האדם חי במציאות, אך חייב להגשים חלומותיו", ועוד רבים. בחודש יולי 2001 התגייס אהוד לצה"ל. מה גאה היה, כשהתקבל כלוחם למשמר הגבול, כי בכך הגשים את שאיפתו מילדות, והגיע ליחידה שעליה חלם. בחופשותיו מהטירונות, כשהיה מגיע הביתה הלום עייפות ומאובק, לא נתן מרגוע לעצמו עד אשר נוכח שמדיו נקיים ומגוהצים, וחפציו ארוזים כיאות ליציאה חזרה לאימונים. בקוצר רוח היה רוטן: "שהחופשה תיגמר כבר! ונוכל לחזור לבסיס…" ביום י"ב בכסלו תשס"ב (27.11.2001) נפל אהוד בעת מילוי תפקידו, בבסיס מג"ב בבית חורון. ארבעה חודשים לאחר גיוסו הגיע הביתה בפעם האחרונה, בארון עץ, עטוף בדגל ישראל, כשהוא מלווה במשמר כבוד. "כיאה וכנאה לאדם מופלא שכמותו," כתבו הוריו, "אהוד חי כאיש כבוד, ומת ככזה!" בן תשע-עשרה היה בנופלו. אהוד הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעפולה. הותיר אחריו הורים ואח. בכיתוב האישי על מצבתו של אהוד נחקק: "והאדם, הוא לפעמים גם-כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות, ממש כמו חוף…" בהספדים ובביקורים בבית המשפחה סיפרו עשרות חיילים ומפקדים המומים על איכותו האנושית הנדירה של אהוד, על מסירות הנפש שלו ועל חיוכו המקסים. ספד לאהוד מפקדו, פקד דותן מנצור: "קשה להאמין שאתה כבר איננו, שאתה כבר לא איתנו. קשה להאמין שכבר לא נראה אותך יותר, שלא נשוב לראות את תום פניך, שלא נשוב לשמוע את צחוקך ברקע. היית אדם נדיר. לא כל יום פוגשים אדם שכל כוונותיו והווייתו מכוונים לגרום לאחרים אך טוב. אולי אלוהים הבחין במעלותיך המיוחדות, והחליט לייעד לך מקום של כבוד בקרבתו? אהוד, כשמך כן היית: היית אהוד על כל מי שפגש והכיר אותך." זיכרו של אהוד מונצח בכמה אתרים: ב'בית יד לבנים' בעפולה וב'בית יד לבנים' בנהלל, שם הוצבה תמונתו ליד תמונתה של חנה סנש, אף היא בוגרת בית הספר במקום; באתר ההנצחה המרכזי של משמר הגבול, בצומת משמר הגבול, ובאנדרטה המרכזית לחללי משטרת ישראל, בבית-הספר ללימודי המשטרה בשפרעם; בבית-הכנסת בבסיס ההדרכה של מג"ב בבית חורון ובבית-הכנסת הגדול בעפולה, לשם הוכנס ספר תורה על שמו. כמו-כן, בבית-הספר הממלכתי 'אלון יזרעאל' בעפולה, ובבית-הספר לתלמידי חטיבת-הביניים 'קישון' ברמת דוד, בתי הספר שבהם למד. המשפחה הקימה אתר באינטרנט לזכר אהוד, שכתובתו: www.ehud-magav.co.il ובו סיפור חייו באומר ובתמונות, שירים ופתגמים פרי עטו, הספדים, ויצירות מוזיקליות שכתב לזכרו של אהוד אחיו, יהודה (ויק). הוריו של אהוד כותבים: "כן אהוד: בקיץ הזה לבשת ירוק. ביום אחד עזבת ילדותך ועזבת את הבית… שלום רועם של גבר קטן, נשיקה ביישנית לאמא, לחיצת יד אמיצה לאבא, שתי נשיקות רטובות לסבתא… בקיץ הזה לבשת ירוק, ונטמעת בין כל הירוקים: בלילות ללא שינה, במסעות מפרכים, באימוני הירי, בגעגועים… "בקיץ הזה לבשת ירוק, ממש כמו כל הירוקים… לילותיך: מתישים אותנו. מפץ הכדורים: מחריש אוזנינו. מסעותיך: ברגלנו דואב. והגעגועים… בקיץ הזה לבשת ירוק, ואתה פתאום בא הביתה הלום עייפות ומאובק כהוגן… ואנחנו טובלים באבק רגליך, מוחים דמעה לעייפותך, ומאושרים… בקיץ הזה לבשת כחול לבן, נישא בארון עץ על כתפי הירוקים… ורגבי אדמה חמים – קוברים אותנו…"
