שפירא, שמואל

בן בלומה ואהרון. נולד ביום י"ד בתמוז תש"ט (11.7.1949) בעכו, בן להורים מניצולי השואה, שעלו ארצה אחר הקמת המדינה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ויצמן ובתום שמונה כיתות עבר ללמוד מקצועות הארחה במלון 'תדמור' בהרצליה. שלוש שנים למד ב'תדמור' ועם סיום לימודיו התחיל לעבוד בבתי מלון כטבח מדופלם. בנובמבר 1967 התגיס לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב ביחידה צבאית כטבח, השתלם בקורסים מקצועיים וזכה בהערכה רבה על מסירותו, מקצועיותו ויעילותו. בשנת 1970 סיים את שירות החובה שלו והמשיך לשרת בצבא הקבע בדרגת סמל. ביוני 1971 עבר קורס מש"קי מטבח בכירים והועלה לדרגת סמ"ר. בהמלצת מפקדיו הועלה שוב כעבור זמן קצר לדרגת רס"ל. חוות-הדעת וההערכות על שירותו היו מעולות. בדצמבר 1972 ציין מפקדו: "בתפקיד רס"ר יחידתי, הוא אחראי ומסור מאוד, משקיע הרבה ודואג ליעילות בעבודה ולרמת המזון. הוא בקי במקצועו, בעל כושר ארגוני ויעיל". שמואל נשא את רותי לאישה ובנה ביתו בנהריה, שם נולדו שלוש בנותיו. בשנת 1974 הועלה לדרגת רס"ר. מפקדיו ציינו שהוא: "שולט בתפקידו, מבצע עבודתו ללא דופי, בעל מקצוע מעולה". ב- 1980 הועלה לדרגת רס"ב. הוא עוטר באותות מלחמת ששת-הימים, מלחמת יום-הכיפורים, מלחמת שלום-הגליל ואות השירות המצטיין. בשמונה השנים האחרונות לחייו שירת כנגד מטבח בבית-הספר לקצינים. תקופה קצרה התגורר במצפה רמון ולאחר-מכן בנה ביתו בכפר ורדים בגליל המערבי. שמואל סבל מבעיות בריאות, אשר הגבילו את כושרו. הוא עבר טיפולים והשתדל להתגבר על קשייו. בשנותיו האחרונות החמיר מצבו והוא אושפז, עבר ניתוח, אך ללא הצלחה. הוא נפל ביום כ"ו בתמוז תשמ"ז (23.7.1987) בעת שירותו. בן שלושים-ושמונה היה בנופלו. השאיר אחריו רעיה – רות, שלוש בנות – אדית, אושרת, ורונית, אם ושני אחים – משה ואברהם. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בנהריה. מפקד בית-הספר לקצינים, שבו שירת בשמונה שנותיו האחרונות, הספיד אותו: "דרך ארוכה עבר שמואל ביחידות שדה. הוא דאג לחיילים ולמזונם. הרצון להצליח איפיין את דרכו בחיי יום-יום, בשיגרה ובאימונים. בשנות שירותו בבית-הספר לקצינים הטביע חותמו על רבבות מקציני צה"ל. הוא היה לסמל גם כשמצב בריאותו הקשה עליו ביצוע תפקידיו". במכתב תנחומים למשפחתו כתב מפקד יחידתו: "שמואל נלקח מאיתנו בטרם עת, לפני שהגשים את משאלתו, למלא תפקיד כנגד בכיר בבית-הספר להשכלה צבאית".