שפירא, צבי

בן דבורה ודניאל, נולד ביום י"ג בטבת תרפ"א (24.12.1920) בעיר קוטנו, פולין, למשפחה ציונית ושומרת-מסורת. למד בבית-הספר היסודי הציוני בעיר סטריקוב, ליד לודז'. ב-24.11.1929 עלה עם הוריו לארץ. כאן למד שנה בבית-הספר היסודי "תל נורדוי" בתל- אביב, משם עבר לבית-הספר היסודי בשכונת בורוכוב ולאחר שסיים את בית-הספר היסודי למד זמן-מה בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. צבי הפסיק את לימודיו והצטרף להכשרה בתל יוסף. היה צנוע ושקט ואהוב על חבריו. זמן-מה לפני פרוץ מלחמת- העולם השנייה הצטרף ל"הגנה". התנדב בין הראשונים לצבא הבריטי במלחמת-העולם השנייה ושירת ביחידה עברית להובלה בעיראק ובמצרים. עם התקדמות המחנה השמיני לאחר הניצחון על הגרמנים באל-עלמיין, השתתף עם יחידת מובילי-מים במסע הצבאי לאורך מדבר לוב, סיציליה ואיטליה. היה פעיל בהגשת עזרה לפליטי השואה. לאחר ששוחרר מהצבא הבריטי, בו שירת שש שנים, הצטרף כחבר לקואופרטיב "דן". בעבודתו האזרחית לא מצא סיפוק מלא, כי תמיד הטרידתו המחשבה שיש לעשות למען המולדת. עם פרוץ מלחמת-העצמאות מיהר להיענות לצו והצטרף כנהג לחטיבת "אלכסנדרוני". הוא השתתף בפעולות-הכיבוש השונות בסביבת תל-אביב והצטיין בעיקר בהצלת פצועים משדה הקרב. צבי נטל חלק בהתקפה על כפר סבא הערבית ובכיבוש הכפר הערבי קארי והצטיין במילוי תפקידו. לאחר קרב זה הועלה בדרגה ונתמנה לקצין-התחבורה של גדודו. ביום י"ד באייר תש"ח (23.5.1948) יצא, במסגרת מבצע "נמל", לכפר הערבי טנטורה להוציא רכב שנתקע בכפר. בדרך אל הכפר נתקלו הוא וחברו במארב של אנשי כנופיה ערבית. צבי נהרג והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.