שפירא, נטע

נטע, בן לאה וגדליהו, נולד בתל-אביב ביום ה' בשבט תשי"ג (21.1.1953). הוא למד בבית-הספר היסודי "יהודה המכבי" והיה פעיל בתנועת "הצופים". כעבור זמן עבר לתנועת "בית"ר". לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי התקבל ללימודים במסגרת הפנימייה הצבאית שליד גמנסיה "הרצליה". אחרי שנת לימודים אחת עבר לבית-הספר המקצועי "מקס פיין" ולמד במגמה לאלקטרוניקה. נטע אהב את הלימודים והיה תלמיד חרוץ ומסור. מאחר שאהב את המקצוע, ראה בו את עתידו. הוא היה נער פעיל וער, ידע לנצל את זמנו עד תום ולאחר שסיים את הכנת שעוריו, עסק בפעילות במסגרת הגדנ"ע. הוא נשלח לקורס מ"כים מטעם הגדנ"ע, סיים בהצלחה ועסק בהדרכה במסגרת בית-הספר. בתפקיד זה הצטיין בכושר מנהיגות, ביושר רב, ביחס אוהד אל חבריו ובאחריות רבה. נער תמיר היה, כחול עיניים ונאה. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי בהצלחה, ציפה בקוצר רוח ליום בו ייקרא לצה"ל. בתקופה שבין סיום הלימודים והגיוס עבד בחברה למוצרי אלקטרוניקה וגם שם הוכיח כי הוא עובד מסור ונאמן, אחראי ובעל מקצוע טוב. נטע גויס לצה"ל במחצית מאי 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לבית-הספר לשריון, ומשסיים את הכשרתו שם, הוצב ביחידת חרמ"ש, שבמסגרתה עבר קורס מ"כים חרמ"ש. הוא היה חייל טוב וחבר נאמן, במהלך שירותו הצטיין כמפקד והגיע לדרגת סמל. ביחידתו נחשב חייל יעיל ומסור, והיה חביב על חבריו ועל מפקדיו. יחידתו הייתה מוצבת בדרום ובתקופת מלחמת ההתשה השתתפה בפעילות המבצעית. במלחמת יום הכיפורים לחמה היחידה באזור קנטרה, בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. ביום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נשלח נטע עם כוח שריון לביצוע משימה. בעת שהיה בדרכו אל היעד, נתקל הכוח במארב ונפתחה לעברו אש עזה של נשק נגד שריון. נטע קפץ עם עוד חבר מן הנגמ"ש והסתער ברגל על המארב, עד שנפגע ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב למשפחה השכולה כתב שר הביטחון, משה דיין: "נטע היה חייל מצוין וחבר נאמן, והיה אהוב על כל מי שהכירו"