שפירא, ישראל (ג’ינג’י)
בנם-יחידם של לאה ואלכסנדר חנניה, נולד ביום ט"ז בסיוון תרפ"ז (16.6.1927) בתל-אביב. אביו בא לארץ בשנת 1918 עם הגדוד העברי שמתנדביו גויסו בארצות-הברית ובקנדה, ואמו – בשנת 1922 מאוקראינה. במשך תקופת ילדותו נדד ממקום למקום עם אביו שעבד בשירות הטלפונים. בהיותו בן שש למד במכון "זיו" ברמת גן ובתל ליטווינסקי (תל השומר), בן שבע וחצי עבר לתל- אביב ולמד בבית-ספר יסודי ובהיותו בן עשר עבר עם הוריו לכפר אביחיל ושם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי. בהמשך עבר לחדרה ולמד שנה בבית-הספר החקלאי בפרדס חנה. במשך תקופה קצרה עבד כקוון בשירות הטלפונים. בהיותו בן 16 וחצי הצטרף לקבוצת אלומות שנמצאה באותו זמן בפוריה ובביתניה. היה עלם עירני, חביב וישר-לב. ישראל התבלט מיד בחיי הקבוצה והיה לאחד מאישיה המרכזיים. עבד כטרקטוריסט, היה שומר שדות ומוכתר הקבוצה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בין הראשונים שנענו לצו הגיוס ושירת בחטיבת "גולני". הוא חש בראש תגבורת להגנת קיבוץ גשר, היה אחד החבלנים שפוצצו את הגשר על הירדן, והשתתף בהגנת קבוצת דגניה ב' מפני שריוני הסורים. התנהג באומץ-לב והציל פצועים רבים תחת אש האויב. כן שימש מ"מ מדריך בבית-הספר למ"כים בבית לחם הגלילית, שנעזבה מתושביה הגרמנים. ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948), בעת מבצע "דקל", עם ההתקפה על העיר נצרת, יצא בראש יחידת טירונים להתקפה על אחד ממשלטי מוג'ידל, בכניסה לנצרת. בעצם ההסתערות ורגעים ספורים לפני כיבושה פגע כדור בלבו והרגו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחדרה. ביום ה"שלושים" לפטירתו נולד בקבוצה תינוק ונקרא על שמו – ישראל.
