שפירא, יעקב (יענקלה)

בן לאה ויצחק, נולד ביום י"ד בטבת תרפ"ג (2.2.1923) בווינה, בירת אוסטריה. שם למד בבית-ספר יסודי ותיכון. באפריל 1939 עלה ארצה במסגרת עליית-הנוער ובמשך שנתיים התחנך לחיי אזרח ואיש אדמה ארצישראלי במסגרת הכשרת עליית-הנוער בתל עדשים. הוא התקשר לפלחה ולנוער המקומי ובין בנות המקום מצא את חברתו לחייו הקצרים. את שנתו השלישית בהכשרה עשה בקבוצת משמרות וגם שם דבק בענף הפלחה. אחר-כך הצטרף לקבוצת הדסה (גזר). היה חבר ב"הגנה" מאז בואו ארצה. ביוני 1942 התנדב לצבא הבריטי והוצב בחיל-השירותים. התקדם עם יחידת ספקי-המים מספר 405) )11 ממצרים ועד לקרבת טריפולי, מילא תפקידים אחראיים ולמרות התנגדותו לדרגה ול"שררה" – הגיע לדרגת רב-סמל. שירת ביחידה במצרים ובלוב עד שחרורו ב-1946. בתקופת שירותו בצבא הבריטי היה פעיל בארגון עלייה ב' דרך מצרים וברכישת נשק ל"הגנה". כמו-כן אירגן חיילים להתיישבות ובשובם ארצה התנחלו במושב השיתופי בני דרור בגוש תל מונד. בסגולותיו הטובות עודד וחיזק את חבריו לעבור בבטחה את קשיי הבראשית של המושב הצעיר, בו ניהל את ענף הפלחה והיה חבר בוועדה המשקית ובמזכירות. בינתיים נולדה בתו, אך החובה והחיבה למשפחה לא מנעוהו ממילוי החובה למולדת. יעקב ריכז את ענייני הביטחון במקום וכמפקד הפל"ם באזור יצא בראש אנשיו לכל משימה מסוכנת. הוא לא יכול היה להסתפק בשירות חלקי, אף כי לא היה מחויב ליותר מזה, ובחורף תש"ח התנדב לשירות מלא בחטיבת "אלכסנדרוני". היה מפקד מחלקה של טירונים שאימנם והוליכם לקרבות ומחלקתו זכתה לשם טוב בסביבה. אחרי התקפת-הטרדה על הכפר טירה (מול גוש תל מונד) חזר פעם אחרי פעם להביא פצועים משדה הקרב בתוך מטר היריות ובפעם הרביעית נפגע ונפל, תוך כדי נשיאת פצוע, אור ליום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), יום לפני הכרזת המדינה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל מונד. הניח אישה, רות, ובת.