שפירא, יאיר

יאיר, בן ברכה ואפרים, נולד ביום י"ז בכסלו תשי"ד (24.11.1953), בעפולה. הוא חונך בבית-הספר היסודי בגבעת-עוז ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון "שומריה" בקיבוץ משמר-העמק. בהיותו תלמיד בית-הספר התיכון התוודע יאיר לעולם המחול ומאז היה קשור קשר בל ינתק לאמנות זו. הוא החל את דרכו כרקדן בלהקה הבין-קיבוצית, אולם ביקש ללמוד את אמנות המחול בלימודים סדירים וקבועים. כבר אז החליט לראות בריקוד לא רק תחביב לשעות הפנאי, אלא ייעוד ומקצוע. הוא נשלח להדריך בקן רמת-אביב של תנועת "השומר הצעיר" ויכול היה לשלב את עבודת ההדרכה בלימוד תורת הריקוד. הוא למד בבית-הספר למחול "רובין" בירושלים, באולפן של מיה ארבטובה ולבסוף התקבל ללהקת "בת-דור", שבה החלו להכיר בכישרון הרב הטמון בו. אחרי זמן-מה צורף לסגל הרקדנים של להקת "בת-שבע", שבה זכה ללמוד אצל אנשי מקצוע מעולים ונפתחה לפניו האפשרות להשתלם ולהתקדם. יחד עם חבריו ללהקה יצא לסיור הופעות בארצות-הברית והחל קונה לו מקום של קבע במופעים של הלהקה. יאיר היה צעיר יפה תואר ודק גזרה. בדמותו האצילה ובנפשו הרגישה התגלמו תכונות של אמן, שאהבתו הגדולה היא החיים והיפה שבהם. הוא הצליח להחדיר בלב חניכיו בקן "השומר הצעיר" משהו מיפי נפשו ומהשקפותיו המיוחדות. בערבים הארוכים שבילו יחד גילה לפניהם דרכי מחשבה על אהבה, על יחסים בין בני אדם, על רגישות, על משפחה, על יופי ועדינות ועל אמנות וערכי חיים. הוא ראה בחיים זכות גדולה המוענקת לאדם ושאף למצות אותם ולהפיק מהם הרבה ככל האפשר. בריקוד מצא יאיר את הדרך להביע את אישיותו, את מחשבותיו ואת רגשותיו. בדברים שכתבו עליו חבריו ללהקה נאמר: "לא גיבור של מלחמות, גיבור של החיים/ עם חיוך מזלזל קצת וסולח/ בך יש חופש ויופי בשביל כל העולם/ פה אתה גבוה מעל כולנו/ רגלים ארוכות בשביל לשיר בהן דברים/ ידים למלים". נפילתו בקרב קטעה מהלך חיים של אמן ברוך כישרון, שעתידו היה לפניו. לחבריו קשה התחושה שדווקא יאיר, אוהב החיים, איננו בן החיים. יאיר גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והוצב לחיל הרגלים. הוא הוצב לשרת בחטיבת "גולני", למרות ששירותו הצבאי פגע בהמשך התפתחותו בתחום הריקוד. לאחר הטירונות נשלח לקורס מפקדי כיתות ועשה בו כשפרצה המלחמה. במלחמת יום הכיפורים השתתפו חניכי קורס המ"כים, יחד עם חבריהם לחטיבת "גולני", בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) יצא הגדוד של יאיר לכבוש את מוצב החרמון, שהיה מוחזק בידי הסורים. בקרב הקשה והמר שהתפתח נפגע יאיר ונהרג בשעה שהושיט עזרה לחברו שנפגע. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת עוז. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יאיר נפל זמן קצר לפני סיום קורס המ"כים. בתקופה שעשה ביחידתנו הצליח לתרום רבות לפלוגתו והיה למופת לחבריו במסירותו הרבה ובביצוע משימות הגדוד. בעודו רוקם תכניות נרחבות לעתיד… נפל". בערב לזכרו של יאיר, שהתקיים באולם האזורי במגידו, חברו יחד לראשונה בתולדותיהן ובמיוחד לארוע זה, להקות המחול של "בת שבע" ו"בת דור". להקת "בת שבע" העלתה את המחול "אלגיות" ואילו להקת "בת דור" העלתה את המחול "והיה ככלות… ", שעוצב במיוחד לזכרו של יאיר על ידי מורו וידידו ג'ין היל סאגאן; חבריו לקיבוץ גבעת עוז הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדברי מורים, חברים וחניכים על דמותו.