שפירא, חיים-ברוך

בן סימה (סבנה) ואברהם-אהרן, נולד ביום כ"ד בכסלו תר"ף (16.12.1919) בעיר צ'ורטקוב, פולין. אביו היה תלמיד-חכם מובהק ובעל מידות טובות, מראשוני העסקנים של "המזרחי" בגליציה. בנערותו סיים חיים-ברוך 7 כיתות בית-ספר יסודי ולמד בחדר. ביוני 1935 עלה לארץ עם הוריו שהתיישבו בחיפה. כאן הצטרף ל"בני-עקיבא", והיה חבר נאמן בתנועה זו. בעודו נער צעיר החל לעבוד כצבע כדי לעזור למשפחה. עם גבור מחלת אביו ומות אחותו שהיתה חברת קבוצת קרית ענבים, עברה המשפחה לקרית ענבים. חיים התמסר לעבודה בקבוצה. שם מתו עליו אביו וגם אמו. בשנת תש"ד החליט להצטרף לקבוצת כפר עציון. עבד שם כצבע וכחקלאי. אחרי-כן היה נוטר במשטרת היישובים העבריים ואחראי לנשק ולתחמושת בתחנת-הנוטרים המקומית. על אף מחלת הקצרת שלו התמסר במרץ לעבודה ולבניין הקבוצה. היה רחב-כתפיים, רציני ולבבי כאחד. נוהג בפשטות. טוב-לב ונאמן. במלחמת-העצמאות, בתקופת המצור על גוש עציון, שימש כאחראי לנשק בתחנת-הנוטרים. הוא טיפל בנשק מתוך מסירות ואחריות ונטל חלק בשמירה. בהתקפה האחרונה נמצא בעמדה ופעל בקטע המזרחי של הכפר. בפרוץ שריוני האויב לכפר נפל ליד בניין המנזר הגרמני שבמרכז הכפר, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר, עם שאר חללי הגוש, למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.