שפירא, דויד
בן שיינה ומרדכי, נולד בשנת 1899 בעיירה דרזנה באוקראינה, רוסיה. נצר למשפחת צדיקים ורבנים. את לימודיו המסורתיים סיים ב"חדר מתוקן" ובהיותו בן 16 עמד בבחינת תלמידי-חוץ בגימנסיה שבעיירתו ונתקבל לכיתה החמישית. לאחר שסיים את חוק לימודיו התמחה במקצוע הרוקחות והוסמך כעוזר-לרוקח. בשנת 1924 הגיע לארץ והשתקע בירושלים. משנת 1929 השתייך ל"הגנה" בירושלים. בשנת 1932 עמד גם בארץ בבחינות ממשלתיות לרוקחים ומאז עבד בבתי-מרקחת פרטיים, ב"קופת- חולים" ולבסוף נתקבל לבית-החולים "הדסה", שם עבד ברוקחות עד יומו האחרון. היה איש מצניע לכת, מסור לעמו ולתרבותו. דויד התרחק מכל פעולה פוליטית ובשעות-הפנאי היה שקוע תמיד בקריאת ספרים עבריים. בחודשי המצור על ירושלים העברית לא שם לב לסכנות הכרוכות בעבודתו, ומדי יום ביומו היה עולה להר-הצופים כדי לא להשאיר את בית-המרקחת שבבית-החולים ללא רוקח. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין-ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר-הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. דויד היה בין הנופלים. הוא הובא לקבורה בקבר-אחים בסנהדריה. השאיר אישה, עדינה.