שפירא, דב (בבה)

בן מניה ואליעזר-לזר, נולד ביום י"ד בתשרי תרפ"ט (28.9.1928) בעיר אודיסה, ברית-המועצות ועלה לארץ עם הוריו ב-5.11.1933. כאן סיים 6 כיתות בבית-הספר היסודי "אליאנס" ושנה אחת למד בבית-הספר האנגלי סנט-לוקס. עבד בחברת "פלתורס", עד שנאסר על-ידי הבריטים. עוד בטרם מלאו לו 14 שנה הצטרף לאצ"ל ובהיותו כבן 16 נאסר על-ידי הבריטים ונשלח ללטרון. כעבור מחצית השנה שוחרר, אך נעצר שוב אחרי פיצוץ מלון "המלך דויד" בירושלים. עם גבור המתיחות בארץ הועבר למחנה עתלית ומשם שוחרר והצטרף מיד לחבריו שלחמו בחיפה. דוב סיים קורס מפקדי כיתות והשתתף בקרבות על הבית מאחורי קולנוע "ארמון". הוא היה ראשון לכובשי הבית. אחרי שחרור חיפה התגייס לגדוד אצ"ל בצבא, אך כאשר הועלתה אוניית-הנשק של האצ"ל "אלטלנה" באש, עזב את מחנהו וכעבור זמן-מה הצטרף לגדוד בחטיבת "גולני". הוא השתתף בקרבות הגליל, ולאחר-מכן ירד עם החטיבה לנגב. השתתף, כמפקד כיתה, במבצע "אסף", לבלימת ניסיונות התקדמות מצריים מהרצועה מזרחה ובקרבות אלה הושמדו מספר טנקים של האויב. ביום כ' בכסלו תש"ט (22.12.1948), במבצע "חורב", יצא עם גדודו לכבוש את משלט 86, מצפון לחאן-יונס, כדי ליצור הטעייה באגף המערבי של החזית, לפני הפעלת המאמץ העיקרי באגף המזרחי. דוב נפצע קל במצחו, ירד מהג'יפ שלו, העלה עליו פצועים ושלחם לעורף, ועד שחזר רכבו – נפגע מרסיס פצצה. דוב נלקח לקיבוץ גבולות, בדרך איבד דם רב ומת לפני שהגיע למקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.