שפירא, בנימין (בני)

בנם-יחידם של מרים ואריה, נולד ביום כ' בסיוון תרע"ד (14.6.1914) בעיר ביאליסטוק, פולין. בהיותו פעוט בן כמה חודשים ניטלטל בידי הוריו בנתיב פליטי מלחמת-העולם הראשונה עד לעיר סאראטוב שבלב רוסיה. משם עלה ארצה עם הוריו בשנת 1922. המשפחה התיישבה בתל-אביב. בנימין למד בבית-החינוך לילדי עובדים והצטרף לתנועת "הנוער העובד" ובתוכה לחבורת נערים שהחליטה להתארגן בעתיד לקבוצה התיישבותית. בשלוש שנות לימודיו במקווה ישראל שמר על מגעו עם החבורה, ואחר-כך יצא להכשרה בתל יוסף ובכנרת ולבסוף השתתף ביסוד פלוגת מגדל, שהתנחלה בגינוסר. בנימין היה בעל כושר ביטוי בעל-פה ופרי-רוחו – שירים, רשימות ודברי הגות – התפרסם בביטאון הקבוצה. בתקופת עבודתו במגדל פרצו מאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, ופעם הצליח בקור-רוחו להניס שלושה ערבים שהתקרבו אליו בעובדו יחידי בפרדס מרוחק מהיישוב, וגם במקרים אחרים מילא את חובתו להגנה במסירות ובהצלחה. גם כשנאלץ, בגלל סיבות משפחתיות, לעזוב לזמן מסוים את קבוצתו, היה ער לענייניה, שותף לדאגותיה גם מרחוק והשפעתו היתה מורגשת לטובה ביישוב בעיות ומחלוקות ובהתגברות החבורה על קשיים משקיים וחברתיים שבחבלי בראשית. משחזר למשק, התמסר במיוחד לנטיעה ולעבודה במטעים ונרתם בכל כוחו לשאת בעול בניין המשק והחברה. מתוך כך דרש הרבה מחבריו ובראש וראשונה מעצמו. גם ביתר ענפי המשק, ובייחוד בכוורנות, עסק בשקידה. הוא הקדיש חלקה מיוחדת לניסיונות נטיעת עצי-פרי נדירים ופרחים. בקבוצה נשא אישה ולזוג נולדו שני ילדים. במלחמת-העצמאות השתתף בקרבות גשר וסג'רה ובהגנת המקום והסביבה. ביום ו' באב תש"ח (11.8.1948) נפל בשעת פירוק שדה מוקשים בגינוסר. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בגינוסר.