שפיצר, דוב (ברנהרד, בנו)

בן צילה ושמואל, נולד ביום כ"ה בניסן תרע"ג (2.5.1913) בברלין, בירת גרמניה ולמד בבית-ספר יסודי ותיכון. מגיל 8 ואילך היה חבר בתנועת "המכבי הצעיר". אחרי שתי שנות-הכשרה בדנמרק עלה ארצה ב-22.4.1934 והשלים את הכשרתו בקבוצת "מעיין", שהצטרפה לדגניה א' ושהה בה שנתיים. היה חבר ה"הגנה" מאז בואו לארץ. כשפרצו מהומות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט נשלח מטעם קבוצת דגניה לשרת כנוטר ביערות הכרמל ואחר-כך הוסיף לשרת כמה שנים בנוטרות במפעל האשלג בסדום. אישתו וילדיו ישבו בירושלים. מ1946- עבד כפקיד במשרד היועץ הכספי של ממשלת המנדט, עד הפסקת עבודתו זו בראשית פברואר 1948 לרגל צמצום המנגנון של השלטון המנדטורי לפני חיסולו, ואז חזר לשרת בנוטרות בשמירת בנייני המוסדות הלאומיים בירושלים. שלושה שבועות קשים עברו עליו, כשהיה בשירות 22 שעות ביממה, אך הוא קיים את משימתו הקשה בהבנה ובמסירות והשרה מהשקט הנפשי שלו על חבריו לשירות. ביום ל' באדר א' תש"ח (11.3.1948) בבוקר בא הביתה לשתי שעות חופשה ובישר לאישתו כי מעתה יהיה בשירות יומי בלבד ובערבים יהיה חופשי. בשעה 9 חזר לשמירה ובשעה 11 נהרג בהתפוצצות הגדולה שאירעה בבניין. נקבר בסנהדריה. ביום כ"ט בניסן תשי"ב (24.4.1952) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.