שפיצקופף, דוב (ברל)
בן יפה וזאב, נולד ביום י"ב בסיוון תר"ף (29.5.1920) בווארשה, בירת פולין. בן למשפחת בעלי-מלאכה שומרת-דת. למד בילדותו בחדר ואחר-כך בבית-ספר עממי. בעודו צעיר נאלץ להפסיק את לימודיו ולעזור לאביו בפרנסת המשפחה. בשנת 1934 הצטרף לתנועת "השומר הדתי", שם בילה את שעותיו הפנויות אחרי יום עבודה קשה. למד והשתתף בכל ההרצאות והשיחות אשר התקיימו בקן. בשנת 1938 עזב את ביתו והצטרף לקבוצת "עובדיה" בסלבקוב ואחר-כך עבר לקבוצת "השומר הדתי" שהתארגנה בביאליסטוק ומשם עברה ללודז'. בשנת 1939, בפרוץ מלחמת-העולם השנייה, חזר לווארשה לתקופה קצרה ויצא עם קבוצת-חברים מביאליסטוק לליטא והגיע לווילנה, שם הצטרף לחבריו מההכשרה בפולין ויחדיו יסדו את הקיבוץ "למרחב" בפוניבז'. הוא נתגלה כחבר פעיל ומסור המסתגל במהרה לכל עבודה. קרוביו באמריקה רצו שיגיע באותה תקופה אליהם, אולם הוא סירב. בראשית 1941 התחילה העלייה לארץ מליטא דרך ברית-המועצות. לא היתה לו ויזה, אך הוא הצליח להגיע למוסקבה, שם נתפס ומצא מוצא בהתנדבותו לצבא אנדרס. דוב הגיע לארץ בחודש תמוז תש"א. הוא עזב את הצבא הפולני, נעצר לתקופה מסוימת במחנה-המעצר בעתלית והצטרף מיד עם שחרורו ממחנה עתלית למושב-עובדים של "הפועל המזרחי" בביתניה ושימש שם כנוטר. אחרי זמן קצר הצטרף לקבוצת כפר עציון. עבד שם בעבודות החקלאיות הקשות ביותר, בחריש ובהכשרת הקרקע. אחר-כך החל לעבוד באופן קבוע במסגריה. הוא אהב את העבודה והיה שמח בחלקו. בתקופת מלחמת-העצמאות היה ממגיני גוש עציון הנצור. עבד במיקוש והשתתף בקרבות כמקלען בכיתת הפל"ם. ב-4.5.1948, כאשר הותקף המשלט ב"אוכף המוכתר" וחברו נפצע, רץ למשק עם עוד חבר תחת מטר יריות, הביא אלונקה והעביר את החבר הפצוע. בקרב האחרון של הגוש, ביום 12.5.1948, שכב יום תמים במארב מול שריוני האויב, חזר לכפר ופעל מעמדות שונות כמקלען. בפרוץ משורייני האויב לכפר עציון נפל, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) בעומדו על משמרתו. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר, עם שאר חללי גוש עציון, למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
