שפילברג, דניאל

דניאל, בן עדינה ודוד, נולד ביום כ"ה בתמוז תשי"ב (18.7.1952) בירושלים. משפחתו התגוררה בתל-אביב ודניאל למד שם בבית- הספר היסודי "יבנה". רעשה והלמותה של העיר לא מצאו חן בעיניו והוא החליט להמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-חקלאי בפרדס-חנה, ואמנם נתברר שזו הייתה החלטה נבונה ביותר. בית- ספר זה היה המקום שבו טופחה אישיותו של דני בגיל הנעורים, שם נטעו בו אהבת האדם, אהבה לטבע, לחקלאות ולבעלי חיים. אהבתו לבעלי חיים הייתה לשם דבר, וסיפר על כך חברו לספסל הלימודים גדעון: "דני ובעלי חיים היו דברים שתמיד הלכו יחד. הוא היה אחראי על פינת החי ובחשיבות ממדרגה ראשונה טיפל בחיות". דני היה פעיל במסגרת הגדנ"ע וחבר בתנועת "הצופים". עם חבריו הצטרף לגרעין נח"ל "לגונן", שהיה אמור להשלים את קיבוץ גונן. דניאל גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1971 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות יצא הגרעין שלו לשל"ת בקיבוץ גונן. דני נבחר להיות מזכיר הגרעין והיה פעיל ומפעיל מלא מרץ, יזמה ותושייה. הוא רצה "לשנות ולהזיז דברים". נוסף לעבודתו החקלאית ולזמן שהשקיע כמזכיר הגרעין, תרם לחיי התרבות של הגרעין. סיפר חברו גדעון שהצטרף אף הוא לגרעין: "אחד הדברים הלא רגילים אצלו הייתה השאיפה המתמדת לפעול לטובת הכלל, למשל להיות התקליטן ולהשגיח על התקליטים (שבהם התמצא מצוין) גם על חשבון הריקודים שהפסיד, ודני אהב לרקוד ורקד טוב". כן אהב לשחק בכדורגל והיה שוער ובלם לגמרי לא רע. דניאל לא שכח את צור מחצבתו – ירושלים, והיה אוהד "שרוף" של "בית"ר" ירושלים. בתקופות תעסוקה של הגרעין עבר דני קורס צניחה, קורס מפעילי מקלע וקורס פלסים ותפקידו הצבאי נקבע – פלס ואיש חבלה. עקב ליקוי ברגלו הועבר לפלוגה מקצועית של בלתי-לוחמים, ויצא אחרי-כן להיאחזות הנח"ל במצפה-שלם. שם, בסביבה המדברית שורצת הנחשים, גילה וטיפח אהבה מיוחדת לזוחלים אלה וכיסיו וחדרו הפכו מקום משכן ליצורים אלה. בתקופה זו עזב דני את גרעין "לגונן" והצטרף לגרעין "אולי", שהיה אמור להצטרף לקיבוץ בית העמק. משעברו אנשי הגרעין לכפר-רופין להמשיך הכשרתם החקלאית התחבב דניאל במהרה גם על חבריו החדשים והחל ממלא תפקידים מרכזיים בגרעין. הוא השקיע את כל אונו ומרצו בעבודת האדמה וזכה להישגים ולהערכה. הגרעין המשיך לצאת לתקופות תעסוקה ודניאל הצליח לאחר מאמצים רבים להעלות את הפרופיל שלו ולצאת עם חבריו לפעילות מבצעית, שבזכותה הוענק לו "אות השירות המבצעי". דני היה קלע מצוין, חייל טוב, אהוב על חבריו ועל מפקדיו. סיפר המ"פ שלו, כנען: "מתחילת המחזור זכור לי דני כבחור חזק ומרשים… במסעות ובתרגילי אש התבלט דני ביכולתו למלא במסירות את המשימות שהוטלו עליו. תמיד היה מוכן לעזור ולהושיט יד חברית לכל מי שנזקק לכך". ימים מספר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים עלתה פלוגת נח"ל מוצנח לאייש את מוצבי הגזרה הדרומית של רמת-הגולן ובין אנשיה היה גם דני. לאחר ימים של שגרה מבצעית הגיעה ההוראה על הכוננות הגבוהה. על החיילים נאסר לחלוץ את נעליהם, כלי הנשק, הציוד והתחמושת נבדקו בקפדנות, והכל צפו לקראת הבאות. במוצאי יום הכיפורים ישב דני בבונקר באל-על. בקשר נשמעה בקשת עזרה מכוח נצור במוצב תל-אל- סאקי. דני, כדרכו, התנדב לצאת לסייע לחבריו. ניתנה הפקודה לפרוץ לתל הנצור לחלץ את הנצורים ולחזור. שלושה נגמ"שים יצאו לדרך הקשה והמסוכנת. בדרכו נתקל הכוח ביחידה סורית ובקרב שניטש ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) ליד תל-אל-סאקי נפגע דניאל ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב התנחומים למשפחה כתב מפקדו: "בנכם נמנה עם אותם מעטים שעמדו מול התקפות האויב ביום הכיפורים ובלמו את התקדמותו ללבה של ארצנו… הכרנו את דניאל גם טרם-קרב כאדם, כחייל, כחבר, … משלנו היה ויקר לנו". משפחתו וחבריו הוציאו לאור לזכרו חוברת על חייו ומעשיו, לחימתו ונפילתו; דף לזכרו כלול בחוברת "על עלים", עלון לזכר תלמידי המוסד החקלאי פרדס-חנה