שפיכלר, יואל-אליעזר

בן מינה (מינדל) ושמחה, נולד ביום כ"ג בחשוון תרפ"ב (24.11.1921) בעיר סקרנביץ, פולין ועלה לארץ עם הוריו בשנת 1925. לאחר זמן ירדה המשפחה מהארץ, שהתה בחו"ל מספר שנים וחזרה ב-1936. מיום עלותו לארץ התחנך בקבוצת דגניה א' ואחרי-כן היה חבר בה. הצטרף ל"הגנה" בגיל 16. כחבר משק היה שומר שדות ובתחום עבודתו החקלאית התמחה במטעי הבננות. בשנת 1941 שירת במשטרת-היישובים הניידת וכעבור שנה התגייס לצבא הבריטי, בו הציל פעם, בסכנו את חייו, נהג בריטי פצוע קשה שמכוניתו התהפכה בשדה-מוקשים. יואל-אליעזר נבחר לוועדת התרבות ביחידתו, ואחרי-כן התמסר להעלאת יהודים משארית הפליטה מאירופה, בייחוד עולי "לה-ספציה". עם שחרורו מהצבא עזב את קבוצת דגניה, כדי להיות לעזר למשפחתו והחל לעבוד כנהג. בראשית מלחמת-העצמאות עסק בהובלת דלק בקו תל-אביב-חיפה, והותקף פעמים אין- ספור מהמארב. כחבר ה"הגנה" שירת בשיירות לירושלים ובפעולות "נחשון", בהן העמיד את המשאית שלו לרשות הצבא. יואל-אליעזר התגייס גיוס מלא ביוני 1948 כאחראי לתחבורה ביחידת נחיתה שאורגנה באותם ימים בחיל-הים ושימש בתפקיד זה עד יומו האחרון. בליל 17-18 ביולי 1948, נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. לצורך מבצע זה תיגברה פלוגת הנחיתה את חטיבת "גבעתי" והוטל עליה לתקוף את הכפר בית-עפא מצפון, יחד עם פלוגת "גבעתי" שתקפה מדרום. פלוגת-הנחיתה פרצה לכפר ונאחזה בצפונו, אך ההתקפה מדרום נכשלה. המצרים ריכזו את המאמץ נגד פלוגת- הנחיתה, שנאחזה בכפר ולבסוף נאלצה לסגת. יואל-אליעזר נפל בקרב זה, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) בשמשו כקשר, עת עבד ללא לאות בחבישת פצועים ובהוצאתם משדה הקרב. הוא נהרג מכדור אויב ברגע הינתן פקודת הנסיגה. נקבר בנגבה. ביום ט"ז בתשרי תש"י (9.10.1949) הועבר למנוחת-עולמים, עם כל חללי בית-עפא, בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק.