שפיגל, נחמיה (פיליפ)
בן לואיזה ומנחם, נולד בשנת 1928 בעיר סאטמאר, הונגריה, למשפחה אדוקה. למד בישיבות ובבית-ספר תיכון. בתקופת הכיבוש הנאצי הושמדו הוריו על-ידי הנאצים במחנה אושוויץ ואילו הוא נותר בחיים ובשנת 1944 יצא בדרך ההעפלה לארץ בספינה התורכית "בולבול". בספינה אחרת הפליגה גם אחותו, אלא שלא זכתה להגיע, כי האונייה טבעה בים ונחמיה נותר עם ילדתה הקטנה של אחותו והביאה לארץ. עם בואו התגייס לבריגדה היהודית כדי ללחום בנאצים ושירת בה עד סוף המלחמה. בתקופת-השלום הקצרה שבין סוף מלחמת- העולם השנייה ובין מלחמת-העצמאות עבד כטכנאי טלפונים. עם הקריאה הראשונה לשירות הצטרף אל מגיני המולדת ושירת בחטיבת "גבעתי". בינואר 1948 עבר בשרונה קורס למפעילי מקלעים כבדים ואחרי-כן יצא לשמירת דרך הביטחון לדרום והשתתף בסיורים ובפעולות-פיצוץ לשם הקלת מצבה של עמדת בית דגון, שהיתה העמדה הקדמית בהגנת התחבורה באזור. בפסח אותה שנה השתתף כמקלען במבצע "חמץ" לכיתור יפו הערבית. בתחילת מאי 1948 הועבר לאזור לטרון, כדי להשתתף בפריצת הדרך לירושלים במבצע "מכבי". לפני צאתו לפעולה התגלע ריב בינו לבין חברו ושניהם נצטוו להישאר במחנה, אלא שנחמיה לא השלים עם העונש ותבע לצרפו ליוצאים לקרב. מפקדו בפעולה מספר, כי נחמיה היה במשוריין שנסע בראש, וכשנתקלו במשורייני האויב פרץ קרב עז. הוא הפעיל את נשקו בלי הרף, בקור-רוח מופלא, עד שהאויב, אשר היה מצויד בתותחים, פגע במשוריין ונחמיה נפל עם חבריו ביום ג' באייר תש"ח (12.5.1948). ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
