שפיגל, אהרן-שמואל

בן פרידל-מלכה ואברהם-חיים, נולד ביום ט"ז בסיוון תר"ע (23.6.1910) בעיר קרקוב, גליציה. הילד, שהיה בן למשפחה מחסידי צ'ורטקוב, גודל וחונך ברוח התורה, המסורת היהודית והחסידות. בימי נעוריו למד בחדר, אחר-כך בישיבה (נקרא "העילוי מצ'ורטקוב") וכבן 20 כבר נודע כבקי בש"ס ופוסקים. בשנת 1919 עלה לארץ, השתקע בירושלים ונשא אישה. אהרן לא רצה לעשות תורתו קרדום לחפור בו או לחיות מעזרת זרים והתפרנס מיגיע כפיו מעבודות בניין ואחר-כך כחלבן של "תנובה". למרות עבודתו הקשה לא נטש את אוהלה-של-תורה. לעתים היה מעמיד את כדי החלב בפינת רחוב והולך לבית-המדרש הסמוך. היה חבר תנועת "העובד הדתי" ואחרי יום עבודה מפרכת, הרצה את שיעורו הקבוע לפני תלמידיו בעלי-המלאכה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לפעולות ה"הגנה" והקדיש את כוחו ומרצו להקמת מחסומים במסגרת חיל ההנדסה. ביום כ"ז בתמוז תש"ח (3.8.1948) עמד בעמדה קיצונית, סמוכה לשכונת שייח'-ג'ראח, ועסק בהקמת מחסומים. בשעה שעמס אבן גדולה על שכמו נתגלה לעיני האויב וצרור כדורים שם קץ לחייו. נקבר בשייח'-באדר א'. השאיר אחריו אישה ושישה ילדים. הוריו, ארבעת אחיו ושתי אחיותיו נספו במחנה-המוות אושוויץ. ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.