שפאנוף (בן-צבי), ארתור
בן סופיה והיינריך (צבי), נולד ביום י"ג באדר א' תרפ"א (21.2.1921) בעיר קרקוב, פולין. בעירו סיים בית-ספר תיכון ובהיותו ספורטאי התקבל לבית-ספר גבוה לתרבות גופנית. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה נאלץ להפסיק את לימודיו ועם זרם הפליטים ברח לברית-המועצות. תודות לכישוריו הצליח להצטרף לקבוצת הספורט הידועה "דינמו", ולפרנסתו עבד בבית-חרושת. כשנודע לו על הסכם שיקורסקי-סטלין ועל הקמת צבא מקרב פליטי פולין התנדב ונתקבל ליחידת תותחנים. עם צבא אנדרס הגיע לטהרן ובחודש אוקטובר 1943 עלה לארץ-ישראל. עם קבוצת חיילים יהודיים עזב את צבא אנדרס והצטרף לקיבוץ עין המפרץ. הוא עמד בכל קשיי-ההסתגלות ולאט-לאט התערה בחיי הקיבוץ והקים משפחה. נוסף לתפקידו הקבוע בקיבוץ פיתח גם את ענף הספורט, האהוב עליו מתמיד. ביוזמתו הוכשר מגרש-ספורט במשק והוא אירגן קבוצת כדורגל אשר ניצחה את קבוצת הכדורגל של יחידת צבא בריטית שחנתה בקרבת הקיבוץ. לבסוף הצטרף לקבוצת הכדורגל של "הפועל" קרית חיים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות החליט הקיבוץ לשלוח את ארתור לקורס מ"כים והוא שירת בחטיבת "כרמלי". כפעם בפעם מילא תפקידים נועזים, כגון: פעולות פיצוץ גשרים, פינוי דרכים חסומות על-ידי האויב וכן כיבושי כפרים. היה חייל עשוי ללא חת ומוכן לכל משימה שהוטלה עליו, אפילו הקשה ביותר. בקרבות רמת יוחנן, אחרי שמפקד המחלקה וסגנו נהרגו, נתמנה זמנית למפקד מחלקה והוטל עליו התפקיד להוציא את אנשי המחלקה ממטר האש. משימה זו ביצע ללא כל אבידות בנפש, אך הוא עצמו נשאר מוטל בשדה- הקרב. חבריו חשבוהו למת, אך היה זה רק תכסיס שהציל את חייו, שכן גם הערבים חשבו כך. ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), במערכה על שחרור חיפה, נשלח ארתק עם אנשיו לעזרת מחלקה שלמה של אנשי "הגנה" שהיתה נתונה במצור ב"בית הנג'אדה". המשימה היתה קשה מאוד, הקבוצה התקדמה מבית לבית והערבים המטירו עליה אש חזקה. בקרב זה נפצע פעמיים וכעבור זמן קצר מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ עין המפרץ. לזכרו הוציא קיבוצו חוברת בשם "ארתק שפאנוף".
