שער, אבישי

אבישי (אבשי), בן אורה וסאלם, נולד ביום ט' בחשון תשט"ו (5.11.1954) בתל-אביב. הוא למד בישיבת "קהילת יעקב" בתל-אביב, בישיבת "אוהל משה" בבני-ברק ובישיבת "אור ישראל" בפתח-תקוה. אבישי היה תלמיד חרוץ ומעמיק, נבון ובעל תפיסה מהירה. בבית-הספר הצטיין בכושר ביטוי, והיה אהוב על מוריו ומקובל על חבריו התלמידים. הוא אהב לצחוק ולשיר, להשתעשע בשובבות, להתבדח ולעשות מעשי קונדס. טוב ומיטיב היה לכל אדם. בזכות טוב-לבו ונכונותו לעזור לזולת התחבב על כל חבריו. מעודו לא סירב לשום אדם וכל שנתבקש, עשה שלא על מנת לקבל פרס. הוא היה אדיב, עדין ונעים הליכות. מטבעו היה גלוי, ישר מאוד ובעל מצפון. כל אשר הבטיח, קיים ברצון ובמאור פנים, היה כן והגון, נהג בפשטות ושמח בחלקו. כל ימיו היה בן נאמן להוריו, התחשב בדעתם ודאג להם במסירות. אבישי גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1973, הוצב בסיירת "חרוב" והיה בה לנהג משאית. חבריו סיפרו עליו, ש"ידע לסייע להם ברגעי משבר ותמיד נמצאה בפיו בדיחה מפולפלת ועוקצנית לרומם את מצב רוחם. באימונים הצטיין מכולם והשקיע בהם את כל מיטבו. הוא לא ידע פחד מהו והיה לו כוח סבל לא-רגיל. הוא ניחן בחוש צדק מפותח וביקש להתריע תמיד, כשניתנו לו פקודות לא-הגיוניות". מפקדו אמר עליו שהיה חייל טוב, מילא את תפקידו בנאמנות והיה מקובל על חבריו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית בסיני, והשתתף בקרב בעיר סואץ, על הגדה המערבית של התעלה. במהלך הלחימה לטיהור הסוללה המערבית, נפגע אבישי מרסיסי פגז של האויב ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית הכנסת ברמת-הטייסים. יחידתו הוציאה לאור חוברת לזכר אנשיה שנפלו במלחמה, ואבישי בכללם.