שעיו, משה

בן פרידה ואברהם, נולד בחודש פברואר 1929 בעיר חלב (אלפו), סוריה. בהיותו בן שנה נתייתם מאביו וארבע שנים אחר-כך הוכנס לבית-היתומים היהודי בסוריה, שם למד תפילה ומקצועות יהדות. משה היה ירא-שמים והקפיד להתפלל בכל יום. מחמת מצבה הדחוק והקשה של המשפחה לא ניזון במידה מספקת והיה ילד חלש. משבגר למד עברית, ערבית וצרפתית, כשהוא מדיר שינה מעיניו כדי שיוכל לעמוד בבחינות. בהיותו בן 14 סיים בית-ספר יסודי, הצטיין ועמד בבחינות הממשלתיות. היה בעל כוח סבל רב. פעם מעד ובנופלו על המדרכה נתגלה שבר קטן ברגל. הוא לא הודיע על כך לביתו והמשיך דרכו מבית-החולים לבית-הספר. ופעם נעשה לו ניתוח בעצם עקומה באף ולא הסכים לקבל סם- הרדמה. הוא יצא לעבוד כדי לעזור לאימו בפרנסתה. תחילה עבד בבית-מסחר יהודי, בעיתון ובבית-דפוס ערבי ואחר-כך בעיתון צרפתי יומי בחלב. בערבים היה מבקר במועדוני-נוער ציוניים. בינתיים פרצה מלחמת-העולם השנייה והוא התעניין מאוד בפוליטיקה ובמהלך-המלחמה. בבחלו בחיי הגלות עלה לארץ – בלי שקיבל את הסכמת אימו ואחיו – עם קבוצת נוער מסוריה בספטמבר 1945. הצטרף עם קבוצתו למשק הפועלות בעפולה ורכש לעצמו עמדה בחברה הודות לאדיבותו, חינוכו והשכלתו. השקיע מרץ רב בשיפור המשק וזכה בהכרת חברים ומדריכים. כשניתנה לחבורתו אפשרות ללמוד, למד בשקידה ספרות עברית ותולדות הציונות. הוא סירב להיענות לבקשות אימו ואחיו לחזור לסוריה והשפיע עליהם שהם יבואו אליו ואכן הם עלו לארץ לאחר שהבטיח להם כי יגורו יחדיו. אך הוא בחר להישאר במשק גם אחרי בואם. עם חבורתו עבר לבית אלפא והיה לחבר הקיבוץ. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לפלמ"ח, שירת בחטיבת "יפתח" ועבר להתאמן במחנה- אימונים בגליל. יחסו לכל פעולה – אם בלימוד, בעבודה או בפלמ"ח – היה שווה: את הכל מילא מתוך אותו להט, רצון ואמונה עמוקה. הוא לא ניתק את קשריו עם היהודים בארץ מוצאו ובעיתון "גדוד הנגב", גליון 6, הופיעה רשימתו הלבבית על חיי הקהילה היהודית בחלב. לקראת הפלישה הצפויה מלבנון יצא עם גדודו לכבוש את מלכיה כדי לחסום ציר פלישה זה. בהתקפת-נגד כבדה של האויב נאלץ הגדוד לסגת ולייצב קו במרחק-מה ממלכיה. בקרב זה נפל, למחרת קום המדינה – ו' באייר תש"ח (15.5.1948). לפני מותו עוד הספיק למסור פריסת שלום לאימו, אחיו ואחיותיו ולחבריו. נקבר באיילת השחר. ביום כ"ז באלול תש"ט (21.9.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.