שעהנבוים (עץ-הדר), ישראל חיים
בן חיה ביילה ומאיר. נולד בשנת תר"ו (1846) בשכונת בתי מחסה שבעיר העתיקה בירושלים. אביו היה מפעילי הישוב הישן וממקימיה של שכונת בית מחסה בעיר העתיקה. ישראל חיים המשיך בדרכי אביו. בנעוריו היה תלמיד ישיבה ובבחרותו נמנה עם ראשוני היהודים שיצאו מן העיר העתיקה כדי להקים שכונות חדשות מחוץ לחומות. זה היה צעד נועז באותו זמן שכן הישיבה מחוץ לחומות היתה מסוכנת לתושבים כולם, לא כל שכן ליהודים. ישראל חיים השתתף בהקמתה של מאה-שערים בשנת תרל"ה והיה בין ראשוני המתיישבים בה. בשכונה החדשה זו חי עם משפחתו גידל את ארבעת ילדיו. בליל שבת, ביום ג' בניסן תרמ"א (2.4.1881) פרץ פורע ערבי לתוך השכונה, גבר תחילה על שומר השכונה והגיע לבית האופה גדליהו בקר. האופה הופתע מבואו של הפורע ובעוד הוא מעסיק אותו בתוך הבית, חמקה אשתו כדי להזעיק עזרה מהשכנים. סביב השכונה אותה שעה התגודדו ערבים מן הסביבה כדי לראות איך ייפול דבר ולהתנפל עליה בשעת כושר ישראל חיים היה מן המחלצים לתפיסת מתפרץ. הוא היכה אתו בפניו וחיבל בגופו אף הצליח עם כמה מתושבי השכונה לכפתו בחבלים, אך הפורץ הצליח להשתחרר ותוך כדי מאבק פצע בחרב את רגליו של ישראל חיים. חיים המשיך להיאבק בפורע ושבו נפצע הפעם פצעים אנושיים ממכת החרב. בינתיים הצליחו שאר תושבי השכונה, ובהם הנשים והילדים, להניס את הערבים המתגודדים סביב השכונה. מצבו של ישראל חיים הידרדר, העזרה הרפואי המועטה שאפשר היה להגיש לו לא הועילה וכעבר שבעה ימי יסורים קשים, ביום י' בניסן תרמ"א (9.4.1881) הוציא את נשמתו. הוא הובא למנוחת עולמים בהר-הזיתים. הניח הורי, אישה שני בני ושתי בנות. בקינתו אמר אביו השכול: "… עיני עיני תרד מים כי בעו"ה נקטף בני היקר התמים ירא ה' וחפץ במצוותיו יחיד חמדת ליבי וחיי נפשי, האהוב והחביב… ארץ לא תכסי דמו, ותנצב"ה וינוח בשלום על משכבו ויעמוד לקץ ימים וימליץ טוב בעד ארבעת אפרוחיו…" ליד הקבר הרענן קרא ר' יוסף ריבלין מראשי הישוב את הפסוק מיחזקאל ט"ז ו' "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי"
