שנער, יואש

יואש (גויבה, תושיק), בן שרה ונחמן, נולד ביום ד' באב ת"ש (8.8.1940) בחדרה, וגדל במושב בית-אהרון. הוא למד בבית-הספר היסודי בכפר ויתקין, בבית-הספר החקלאי "כדורי" וסיים בבית-הספר ביד נתן. אחרי-כן המשיך בלימודיו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, והתמחה באנטומולוגיה. תחום החקלאות עמד בראש מעייניו והוא עסק בו למן ימי נעוריו. בבית-הספר היה תלמיד טוב, חברותי ופעיל. מאחר שניחן בנפש רגישה, היטיב לכתוב ולהתבטא ומוריו התרשמו מאוד מחיבוריו. כמה וכמה מהחיבורים שכתב נקראו לפני התלמידים בכיתתו ובכיתות אחרות של בית-הספר. יואש היה עצמאי בדעותיו וסירב להשתעבד למוסכמות. לכל עניין, בין בתחום החשיבה ובין בתחום העשייה, ניגש באופטימיות ובהתלהבות. בזכות אמונתו הצליח במעשיו, לאחר שהשקיע בהם הרבה מחשבה מקורית. הוא היה אדם פתוח ואיש רעים, היטיב לקשור קשרים עם הבריות והיו לו ידידים רבים שנסתייעו בו וסייעו לו תמיד. הוא ניחן בחוש הומור, ואהב בדיחה טובה בעתה. יפה-נפש היה, במובן הטוב של המושג. אהב פרח יפה, יצירת אמנות אמיתית, ומוסיקה לסוגיה. אדם רחב אופקים ואיש שיחה; מעולם לא השתעמם, לא בחברה ולא ביחידות, שכן עושר נפשו עמד לו למצוא עניין תמיד. כל ימיו היה בן נאמן להוריו ולאחר שהתחתן, היה בעל מסור לאשתו עליזה ואב אוהב ודואג לבתו מיה. יואש גויס לצה"ל בסוף יולי 1958, והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים חי"ר ונתמנה סמל מבצעים. ביחידתו נחשב חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. בתום תקופת שירותו הסדיר הוצב ליחידת מילואים של החיל. במלחמת ששת הימים נמנה עם כוחות הצנחנים שלחמו על גבעת התחמושת ועם הכוח שפרץ אל תוך העיר העתיקה. בעת הקרב, תחת אש חזקה וצליפות החיילים הירדנים, נשלח להביא ארבעה טנקים, שעמדו והמתינו לסייע לחיל הרגלים הפורץ. סיפור מעשיו הנועזים תואר בספרו של רב-אלוף מרדכי גור על שחרור ירושלים. הוא היה ונשאר מוותיקי הצנחנים ולא נטש את החיל גם לאחר מלחמת ששת הימים, ובימי מלחמת ההתשה לחם על גדות תעלת סואץ ובבקעת הירדן. אחרי ששוחרר מן השירות הסדיר עבד הרבה במשק של הוריו, טיפח שם את ענפי ההדרים והלול ובעיקר שקד על ענף הירקות, והצליח מאוד בגידול מלפפונים. בימים שלמד באוניברסיטה תכנן גינות נוי ברחובות ובסביבתה ושקד על טיפוחן. אחרי-כן עבד במועצת ההדרים ועסק בהדברת מזיקים בפרדסים שבאזור המרכז והדרום. את זמנו הפנוי הקדיש לעסקי בידור. הוא עסק באמרגנות של מופעים במשקי ההתיישבות העובדת, ארגן מחדש את תיאטרון הבובות "הבובטרון", הקים מחדש את תזמורת הג'ז של מל קלר והיה אבי הרעיון של "סרטי חצות", שרבים ביקשו לחקותו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס יואש ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. לאחר שמונה-עשר ימי לחימה קשים, יצא ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), עם כוח של מפקד הגדוד לחלץ כוח שריון שנלכד באש האויב. בקרב זה נפגע באש נ"ט ונהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר ויתקין. השאיר אחריו אישה ובת, הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אהבנו אותו, את יואש. הוא היה אדם שניתן לסמוך עליו תמיד. במצבים הקשים ביותר, כשהטלתי עליו משימה, ידעתי שתתבצע היטב, שכן ידע להבחין בין עיקר לטפל. הייתה בו הדבקות במשימה, והייתה בו התכונה 'בכל מאודם', מרכיב חשוב בדמותו של כל לוחם. ועוד תכונה הייתה בו ביואש, שאפיינה אותו מכל האחרים – את המשימות הקשות ביותר מילא בדרך שהשרתה על הכל רוח טובה עם משב של שובבות". המועצה המקומית של עמק חפר הוציאה לאור חוברת לזכר בניה שנפלו במלחמה, והפקולטה לחקלאות הוציאה לאור חוברת לזכר תלמידי הפקולטה שנפלו במלחמת יום-הכיפורים, ויואש בכללם.