שני (סמוך), יצחק (איציק)

יצחק (איציק), בן שרה ומנדל, נולד ביום כ"ב בשבט תש"ז (12.2.1947) בצ'כיה ובשנת תש"ט עלה לארץ. כשהיה בן שמונה שנים התגרשו הוריו, והאם עם בתה ובנה עברו להתגורר בקיבוץ משמרות, שם קיבל יצחק את חינוכו היסודי. כאשר עברה המשפחה לתל-אביב, למד יצחק בגימנסיה ההומנית והצטיין בלימודיו. מילדותו היה נבון, סקרן, אוהב ספר ותאב-דעת. חבריו היו מעטים, אך אלה היו ידידים בלב ובנפש. את זמנו הפנוי בילה לרוב בביתו עם ספריו. יצחק גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1965 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורסים למקצועות הטנק וקורס מפקדי טנקים. את הקורסים כולם סיים בציונים טובים. במלחמת ששת הימים שירת בחזית הדרום, ואחרי-כן נשאר באזור התעלה בתקופת מלחמת ההתשה. בהתקרב מועד שחרורו, המליצו מפקדיו כי יתנדב לשירות הקבע אך יצחק העדיף למצוא את מקומו בחיים האזרחיים. במחצית אוגוסט 1968 סיים יצחק את שירות החובה שלו והחל לעבוד במפעל "אלקו", ואחר-כך עבד בחברת "אל על" וחסך כסף לצורך לימודיו. בשנת 1971, לאחר שסיים את חוק לימודיו הגבוהים, הוענקה לו תעודת הנדסאי, ובאותה שנה גם נשא לאישה את חברתו רחל. לזוג נולד בן שקראו לו בשם שרון. שנתיים שירת במסירות במשרד הבטחון ואף הוענק לו ציון לשבח במסגרת הפרס לביטחון ישראל. סיפרו עליו חבריו לעבודה: "הרושם הראשון שלנו מאיציק, היה של מעין גלגול 'המתמיד' של ביאליק, שדפי הגמרא שלו נתחלפו בלוחיות-מעגלים-מודפסים, וניירות בית המדרש – בנוריות צבעוניות מהבהבות. שקוע במלאכה בפינתו, פניו אל הקיר ואל המכשירים, גבו אל המהומה שמסביב. כך היה יושב שעות ארוכות. רק לעתים, כאשר בדיחה שהושמעה בקולי קולות הבקיעה דרך חומת הריכוז שלו, צץ חיוך על שפתיו. עם הזמן נחשף האדם שבתוך הקליפה המסוגרת: מעשי, מפוכח, ספקן. לעתים רחוקות, בהיסחפו לוויכוח על ענייני דיומא, חיווה ללא הרמת קול דעה שקולה ונבונה, היונקת ממחשבה עצמאית. בעבודה ניכרות התוצאות של שקידה, כישרון ואחריות בביצוע. במקרה התגלה כחובב ספורט רציני, וכבדרך-אגב נודע כי ביחידתו הצבאית הוא מפקד טנק וכי מלחמת ההתשה עברה עליו במוצב, באחד המקומות המסוכנים ביותר. אדם מופנם ומסויג, אשר שלוותו וספקנותו בלטו על רקע הקולניות הישראלית הבוטחת. מכאיב ההרהור שעוד יכולנו ללמוד ממנו רבות, בכל שטחי העבודה והחיים". במלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד טנק בחזית הצפון. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע ונהרג בקרב שנערך ליד הכפר נפח, בהיפגע טנק המ"פ שפקד עליו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנחלת-יצחק. השאיר אחריו אישה ובן, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יצחק ביצע את תפקידיו בנאמנות, ביעילות ובמסירות נפש". לזכרו נכתבה רשימה בעלון, שהוציא לאור משרד הביטחון לזכר נופליו.