שניר, אשר
בן רחל ואליעזר. נולד ביום כ"ה בשבט תש"ב (12.2.1942) בתל אביב. אשר למד בבית-הספר היסודי 'תל נורדאו' בתל אביב ובבית-הספר התיכון העירוני במגמה הריאלית-פיסיקלית. בתחילת חודש אוגוסט 1960 גויס אשר לשירות חובה בצה"ל ויצא לקורס-טיס. הוא סיים את הקורס ביולי 1962 וקיבל דרגת קצונה. אשר שירת בחיל האוויר מיום גיוסו ועד לפטירתו. משנת 1962 שירת כטייס-קרב בטייסות שונות וטס על מטוסי חיל האוויר השונים. מתחילת דרכו כטייס בלט אשר ביכולתו המיוחדת ובכושר האנליטי שלו. מפקדיו העריכוהו כטייס מעולה, כלוחם וכמוביל. במלחמת ששת-הימים הפיל מטוסי אויב רבים והוביל ב"הפלות" ובטקטיקות הלוחמה. בשנת 1969 מונה לתפקיד סמ"ט טייסת 119, בשנת 1971 מונה מפקד טייסות הדרכה שונות בבית-הספר לטיסה, באוקטובר 1973 מונה למפקד טייסת 119 ובשנת 1975 היה אשר בתפקיד ראש ענף מטוסים באלמ"ח במפקדת חיל האוויר וקצין פרוייקט למטוס הכפיר. על עשייתו זו נכתב: "ממלא תפקידו במרץ, בבגרות וברמה, מוכשר וחריף, החלטי ובעל ביטחון". בעת שפרצה מלחמת יום-הכיפורים מילא אשר תפקיד במפקדת חיל האוויר ונוסף לכך שימש גם בחירום כטייס בטייסת קרב. על תפקודו במלחמה זו הוערך בחוות-הדעת של מפקדיו בציון מצוין ומפקדו כתב עליו: "לחם בצורה המיטבית תוך גילוי מחשבה, אומץ ודבקות במטרה". אשר הצטיין כטייס-קרב והפיל מטוסי אויב רבים במלחמת ששת-הימים, במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת ההתשה. בחוות-הדעת השונות שנכתבו על אשר במרוצת השנים הרבות ששירת בחיל האוויר, כטייס וכמפקד, נכתב עליו: "קצין מוכשר מאוד. יכולת אינטלקטואלית, כושר מחשבה והבעה, רמת פיקוד גבוהה מאוד, רגישות לצדק, להגינות ולמוסר". אשר עמד על דעתו בנחישות גם כאשר היה יחיד מול מפקדים אחרים. אחד ממפקדיו ציין, כי אשר "לוחם על דעותיו ועלול לעלות על מוקשים ביחסי-ציבור". על אף עקשנותו הרבה עת היה בטוח בצדקת דרכו, היה אשר מוכן תמיד להודות כאשר שגה. בשנת 1977 קיבל אשר, על-פי בקשתו, את הפיקוד על בית-הספר לטיסה והועלה לדרגת אלוף-משנה. הוא הקדיש זמן רב לחינוך דור הטייסים הבא והחדיר בהם את אהבת האדם והבנת הטיס כאחד. מעת לעת נהג לקרוא באוזני פרחי הטיס מתוך דברים שכתב על טיסותיו וחוויותיו בחיל האוויר. עם סיום תפקידו בבית-הספר לטיסה, כתב מפקדו: "ביצע תפקידו ברמה גבוהה. קידם ופיתח תחומים חדשים, עם מבט לשנות ה- 80. שולט היטב במתרחש ובמתוכנן. אחריות גבוהה לבטיחות טיסה". בחודש מרס 1979 אובחנה אצל אשר לראשונה מחלת עור ממארת, מלנומה. הוא נותח, וכולם האמינו כי המחלה מוגרה לחלוטין. אשר יצא לארצות-הברית ללימודי תואר שני בכלכלה ובמינהל באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. הוא התקבל לאוניברסיטה יוקרתית זו מבלי שהיה לו תואר ראשון מאוניברסיטה כלשהי וזאת הודות לציונים הגבוהים שקיבל הן בבחינות והן בלימודי ההיסטוריה של העת החדשה שלמד באוניברסיטת תל אביב בתקופת שירותו במפקדת חיל האוויר במשך שנת-לימודים אחת, בשעות הערב, והודות להמלצות מפקדיו ומוריו. בהמלצת מפקדו ליציאה ללימודים בארצות-הברית נכתב: "כל השקעה בתחום התפתחותו האישית תניב פירות ותתרום לחיל האוויר ולתפקידים שימלא בעתיד". את לימודי ה-MA סיים אשר בציונים גבוהים מאוד. בתקופת הלימודים בארצות-הברית עבר אשר בדיקות תקופתיות אצל רופאה מומחית בסן פרנסיסקו, אך הבדיקות לא העלו דבר. עם שובו לארץ בקיץ 1981 מונה אשר מפקד בסיס חיל האוויר חצרים והועלה לדרגת תת-אלוף. בתפקיד זה שימש גם במלחמת שלום הגליל. בשנת 1983 התמנה אשר לתפקיד ראש להק אוויר במפקדת חיל האוויר ובחודש אוגוסט 1984 קיבל את המינוי לראש מטה חיל האוויר. בשנת 1984 כעבור יותר מחמש שנים וחצי, חזרה המחלה ואשר נותח שוב. הרופאים האמינו שהניתוח ידביר סופית את המחלה, אך לא כך היה. משנתגלה גידול נוסף בבטן, היה ברור לכל כי מחלת הסרטן חזרה. שנתיים נלחם אשר במחלה וכל אותו זמן תיפקד בתפקידו כראש מטה חיל האוויר. אשר נלחם על חייו בכל כוחו במשך שנתיים וחצי. הרופאים עשו כל אשר לאל ידם להקל על סבלו הכבד, אך לא יכלו למחלה. בראש השנה, ב' בתשרי תשמ"ז (5.10.1986), הוכרע הקרב על חייו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו רעיה – חוה, שני בנים – יורם ונמרוד, הורים, ואחות – שלומית. במכתב התנחומים ששלח מפקד חיל האוויר למשפחה הוא כתב: "במשך השנה ליווינו כולנו את אשר במאבקו, ראינו אתכם נאבקים יחד איתו ומשתדלים שפרק חייו האחרון יהיה עם מהות ותוכן באווירה משפחתית חמה ותומכת. התרשמנו עמוקות ורחשנו הערכה רבה לדרך בה קרא אשר תגר על מחלתו, לרוחו האיתנה ולמוראל הגבוה שהשתדל לשמור גם בשעות הקשות ביותר. אבד לנו חבר לדרך-חיים ולשירות בחיל. איבדנו קצין מעולה, מעמודי התווך של חיל האוויר ומלוחמיו המוכשרים והנועזים ביותר".
