שניידר, מקס
בן קלרה ושלמה, נולד ביום י"ד בסיוון תרע"ג 19.6.1913)) בעיר דרמשטאדט, גרמניה. מקס סיים בית-ספר תיכון והצטרף לתנועת הנוער החלוצי. הוא עלה ארצה בשנת 1933 ונתקבל כחבר בקיבוץ גבעת השלושה. לאחר שנשא לאישה את מרים רפפורט, עזב את הקיבוץ ועבר לירושלים. מאז בואו ארצה היה פעיל ב"הגנה". השתלם בקורסים שונים וסיים את הקורס הראשון למ"מים בג'וערה שבהרי-אפרים. מקס יצא להדריך בנקודות מבודדות (בגוש עציון, נוה יעקב וכו') ואירגן שם את השמירה, תפקיד שהתמסר לו יומם ולילה. מטעם ה"הגנה", התגייס למשטרת היישובים העבריים ועלה לדרגת רב-סמל. היה איש ספר, אהב מוסיקה וספרות קלאסית, צנוע ושקט, שלא הירבה בדיבור. מקס לא דרש מאנשיו ב"הגנה" מה שלא קיים בעצמו. בעל משמעת למופת. כל תפקיד שהוטל עליו, קיימו בכל התנאים. היה איש התנועה החלוצית ומפקד "הגנה" מוכשר. שאיפתו היתה לחיות חיי שלום ויצירה, אולם ארועי הזמן הביאוהו לחיי חייל והוא מילא את משימותיו בכבוד. כחודש לאחר פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, במוצאי שבת, ז' בטבת תש"ח 20.12.1947)) בשעה 8.30 בערב, בשעת מילוי תפקידו על-יד תלפיות בירושלים, אחרי סיור באזור שבו היה אחראי על השמירה (מקור חיים עד רמת רחל – צפון תלפיות), בדרך ממקור חיים לארנונה, פגע בו כדור ערבי והרגו במקום. בן 34 היה בנופלו. הובא לקבורה בכבוד צבאי בהר-הזיתים, והיה החלל האחרון שנקבר שם. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.