שניידר, ארוין (אלי)

בן גיזלה (גריטי) ומשה. נולד ביום ד' באב תשי"א (6.8.1951) בעיר בורשה שברומניה. ארוין היה ילד חברותי, שופע שמחת-חיים ושובב, שבילה את זמנו במשחקים, בטיפול בבעלי-חיים ובפעילויות ספורטיביות שונות. את לימודיו החל בבית-ספר יסודי ברומניה, שם הצטיין בלימודיו. בשנת 1964 עלה ארצה וכאן חגג את מסיבת בר-המצווה שלו. בארץ המשיך בלימודיו היסודיים בבית הספר 'בארי' בחיפה. על אף קשיי השפה הצליח להתמודד עם חומר הלימוד ולהגיע להישגים נאים. בתום לימודיו היסודיים למד מכונאות ימית בבית-הספר לקציני ים בעכו. בסיום לימודיו הפליג במסגרת בית-הספר לקפריסין. עם שובו לארץ התערער מצב בריאותו והוא חלה בדלקת ריאות ובקצרת. בשל מצבו הבריאותי נבצר ממנו לשרת בצה"ל, אך ארוין התנדב, הגיש מועמדותו והתקבל לעתודה האקדמית ללימודי הנדסת מכונות. ארוין נהנה מלימודיו, סייע רבות לסטודנטים שהתקשו בחומר הלימוד והיה מוקף בחברים. הוא היה בן נאמן להוריו, רחש להם כבוד רב ופינק אותם במתנות. באפריל 1977, בתום לימודיו, החל שירותו בצה"ל כמתנדב. הוא שירת כמהנדס טנקים בחיל-החימוש. ארוין היה מסור ויסודי ותרם רבות לפיתוח טנק המרכבה. על אף מגבלותיו הבריאותיות נאבק כדי להגיע לקצונה. הוא עבר בהצלחה קורס קצינים והיה לקצין מצטיין. בשנת 1976 נשא את ברכה לאישה והשניים בנו את ביתם בחיפה וארוין עבר לשרת בעיר זו. מפקדו מעיד עליו, שהיה אדם צנוע וטוב-לב בצורה מוגזמת, ומעולם לא ביקש הקלה עקב מחלת האסטמה שסבל ממנה. הוא ניחן בידע תיאורטי ומעשי רב בתחום עיסוקו וזכה להערכת מפקדיו והסובבים אותו. העבודה הפכה למוקד חייו ולה הקדיש את כל זמנו ומרצו. בשנת 1981 נולד בנו הבכור – ירון ולאחר ארבע שנים הצטרף למשפחה בן נוסף – ערן. ארוין גילה מסירות רבה כלפי משפחתו. עם הזמן החמיר והלך מצבו הבריאותי והתקפי האסטמה החריפו ותכפו. ארוין נפל בעת שירותו, ביום כ"ב בתמוז תשמ"ז (18.7.1987). באותו יום, נסע לבלות בים. בעת שחייה קיבל התקף אסטמה וטבע. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, שני בנים – ירון וערן והורים. בבסיס שבו שירת הונצח זכרו בהנהגת טקס חלוקת פרסי ייעול על שמו, המתקיים מדי שנה בשנה.