שניידר, אברהם

בן משה-מרדכי. נולד בשנת תרנ"ז (1897) בליפקני, בסאראביה שברוסיה. שם הצטרף לקבוצת "התחייה" בארגון "החלוץ", נשא אישה ונולדה לו בת. בשנת 1921 הגיע לארץ-ישראל ובדרך אליה עבד ארבעה חודשים ב"מסילה חדשה", חוות הכשרה של ההסתדרות הציונית ליד קושטא שבתורכיה. בבואו ארצה התאכסן בבית העולים ביפו. ביום כ"ג בניסן תרפ"א (1.5.1921) פרצו בארץ מאורעות דמים ובית העולם של יפו היה מטרתם הראשונה של פורעים הערבים. החלוצים שהתגוררו במקום, התבצרו בתוך הבית והצליחו להדוף שתי התקפות. אך בהתקפה השלישית נילוו להמון הפורעים שוטרים ערבים מזויינים ברובים וההמון פרץ אל הבית והרג שנים עשר מיושביו. אברהם נאבק קשה בפורעים עד שהפילוהו, דקרוהו בסכינים והרגוהו במקום. הוא הובא למנוחות בקבר אחים בבית העלמין הישן בתל אביב. הניח אישה ובת בגולה. רשימה לזכרו פורסמה בכתב העת "קונטרס". זכרו הונצח גם ב"ספר קהילת ליפקני"