שניאור, אלעד

בן רחל ומשה. נולד ביום כ"ז בכסלו תשמ"ב (22.12.1981), נר שלישי של חנוכה, באשדוד. בן הזקונים, אח לעליזה ולירון. כבן למשפחה דתית החל אלעד את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי 'שילה' באשדוד, המשיכם בחטיבה הצעירה של הישיבה התיכונית 'קריית נוער' בירושלים והשלים את לימודיו בישיבה התיכונית 'נווה הרצוג' בניר גלים. בצעירותו היה חבר בתנועת הנוער החרדית 'עזרא' ואחר-כך הצטרף לתנועת הנוער הדתית 'בני עקיבא'. אלעד היה בחור יפה תואר ועדין שחיוכו מאיר פנים, אהוב וחביב על הכל. בשל תכונה אופיינית לו לראות את מעלות זולתו, היה בו שילוב מושלם של רגש, צניעות, שמחת חיים ומעשיות. הוא שמר על כושר גופני: התאמן בכפיפות בטן, שיחק כדורגל והרבה לרוץ. היה 'מורעל' על מחשבים. חבריו לספסל הלימודים בישיבה הרבו לספר בשבחו ואמרו כי היה חברותי מאוד ומלא שמחת חיים ותלמיד טוב. על התלבטותו באשר להמשך דרכו מספר רב הישיבה: "אני זוכר את התלבטותך מה לעשות בסיום הישיבה התיכונית ולבסוף הכרעת לכיוון הצבא, לתרום למען עם ישראל, לתרום לכלל ובמקום הטוב ביותר – בקרבי, בחיל-רגלים, למרות שידעת את הסיכונים, אך היית נכון למסירות נפש." בטרם התגייס עבד זמן מה באלת"א, חברה-בת של התעשייה האווירית וגם שם קנה לו אוהדים רבים. אלעד התגייס לצה"ל במרס 2000 והתנדב לחטיבת 'גולני'. הוא שירת בגדוד 'ברק', היה חדור מוטיבציה ודיבר ללא הרף על רצונו לתרום ולהיות קצין בכיר. הוא היה אהוב מאוד על חבריו ומפקדיו ביחידה אשר העריכו את יכולותיו כחייל ואת מעלותיו האנושיות. תוכניותיו של אלעד לשאת לאישה את חברתו בת-אל ולהפוך לקצין קרבי בצה"ל, נקטעו בטרם עת. ביום כ"ג בשבט תשס"א (16.2.2001) נפל אלעד בפעילות מבצעית בהר דב. בתפקידו כקשר מ"פ יצא בג'יפ עם מפקדו למשימת סיור שמטרתה פריצת ציר בגזרה. טיל נ.ט. שנורה לעבר הג'יפ התפוצץ בקרבתו ואלעד נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד כשאלפי אנשים מלווים אותו בדרכו האחרונה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. בן תשע-עשרה וחודשיים היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. מפקדו הישיר הספידו: "אלעד היה פשוט חייל מעולה. תמיד רציתי שיהיה לידי. לכן מיניתי אותו להיות קשר שלי. הוא היה בן אדם נפלא. חייל מן השורה הראשונה." במכתב התנחומים למשפחה האבלה כתב מפקד היחידה: "אלעד בחר בדרכו הצבאית להשתייך לחבורת לוחמים מופלאה, אשר במסגרתה היווה דוגמה ומופת למסירות והקרבה, לנתינה ללא גבול, לנחישות, אחווה ורעות. בטוחני כי אלעד ספג ערכים אלה בחיק משפחתו, בחינוך שהקניתם לו – לאהבת הארץ, לנועם הליכות ולדרך ארץ. גאווה גדולה היתה לי לפקד על אלעד, אשר היווה עבורנו דמות הראויה לחיקוי ולהערכה." קהילת 'צפרו באשדוד' התאבלה על אובדנו של אלעד: "אלעד – כלי חמדה שנשבר בטרם עת… תמיד ייזכר כילד – ידו אוחזת ביד אביו… נכנס לכוננות ספיגה בשומעו יללות שמחה שלאחריהן בא מטח של סוכריות… ילד שקט ותמיד חייכני עם לחיים דורשות צביטה… והנה הוא הולך וגדל לנגד עינינו, גדל בקומה, גדל בלימודים ובתורה, גדל בערכים, גדל בציונות, גדל באהבת הבריות ובאהבת הארץ, ומיד עובר להגשמה ולעשייה בגדול, וכבן חכם מתחיל לשדר בשני קולות. לפני הוריו וכל המודאגים יתאר שקט ורגיעה. ובקול שני, בקרב החבר'ה מביני העניין, שיודעים שהגזרה כמרקחה ומתח וסכנה הם שגרת יומם של החיילים בשטח. אלעד, זכרך אל ימוש מתוך הקהילה – עד עולם." עץ ניטע לזיכרו של אלעד בהרי ירושלים בידי קהילת הוד והדר – התנועה המסורתית.