שנון, עמיאל (“עמי”)

בן וולטר ורות. נולד ביום א' בניסן תשט"ו (24.3.1955) בחיפה. למד בבית הספר היסודי 'אהוד' שבחיפה. אחרי כן המשיך את לימודיו בבית הספר המקצועי ע"ש שפרינצק וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון 'מישלב' שבעיר. עמי היה בחור נוח לבריות ונעים הליכות. כשהיה בן 4 נסע עם משפחתו, שיצאה לשליחות של שנתיים באפריקה. בבית הספר היה מקובל על חבריו לכיתה ומורותיו אהבוהו למרות שלא היה בין המצטיינים בלימודים. עמי נמשך לכל הקשור בים ובמים; הוא אהב לשחות, לחתור, לדוג ולצלול ואף הצטרף למועדון החתירה במעגן הימי בנמל הקישון. היה חבר בתנועת הנוער 'הצופים' בשבט 'צופית' שבכרמל וברבות הימים היה למדריך בתנועה. מספר חברו איתמר: "עמי אהב את החיים וידע להפוך את השגרה לאירוע מיוחד. הוא היה הבן היחיד שידע להחמיא לבנות על לבושן ועל תסרוקתן החדשה. תמיד היה מסור ונקי וההקפדה היתה תכונתו האופיינית ביותר. הוא היה פעיל בחברה ונטל חלק בארגון מסיבות ואירועים שונים". עמי נתברך בחוש טכני מצוין וידע לתקן כל מכשיר, לבנות אבזרים שונים ולשכללם. עמי גויס לצה"ל באוקטובר 1973. באהבתו הרבה לים התנדב לשרת בחיל הים ולאחר הטירונות, אותה סיים בהצלחה, השתלם בקורס ממושך של הקומנדו הימי. עם תום הקורס נשלח ליחידה של חיל הים בסיני והצטיין בתפקידו. מספרים חבריו לקורס: "במשך כל תקופת הקורס ולאחריו התבלטה אישיותו של עמי בשאיפה למיומנות בעבודה המקצועית בים, ובחדוות החיים שאפיינה כל צעד בדרכו. עמי ניחן בחוש טכני נדיר ומצא, פעמים רבות, פתרונות פשוטים ומצויינים לבעיות שניקרו בדרכו. את משימות הצלילה ביצע תמיד בדייקנות וסיימן בין הראשונים. ביתו של עמי בחיפה שימש מקום מפגש של חבריו לקורס. אצלו נערכה מסיבת הסיום, אותה הנחה עמי בעצמו. הוא היה היחיד שזכר את חבריו שנותרו לשמור על הבסיס ועם תום המסיבה נסע לבקרם ואף החליפם למספר שעות בשמירה". ביום כ"ט בתשרי תשל"ז (4.10.1975) נסע עמי לטיול לאורך חופיו של מפרץ מרסה ברקה בסיני. הוא צלל במימי המפרץ ועקבותיו לא נודעו. עמי הוכרז כנעדר ומצבה לזכרו הוקמה בחלקת החללים שמקום קבורתם לא נודע, בהר הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים ואח. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.