שנבל, דוב-אליהו (“דובי”)

בן זאב ושושנה, ממייסדי קיבוץ שדה-נחום. נולד ביום ג' בתמוז תש"א (27.6.1941) בשדה-נחום. למד עד כיתה י"ב בבית-הספר שבמקום ושנה אחרונה של לימודים תיכוניים – בבית-הספר בעין-חרוד. במשק היה מתמסר למטעים ולדיג. השתייך לתנועת "הנוער העובד". במאי 1959 יצא עם בני מחזורו לשרת בצה"ל, בו הוצב לחטיבת חיל-רגלים. נוסף לשקדנותו לבצע את כל המוטל עליו בדייקנות רבה התבלט בין חבריו-לצבא בעוד כמה תכונות יקרות, כגון נאמנות לביתו הקיבוצי, קשרים נפשיים למשקו ולמשפחתו, תמימות-דרך ויושר-מעשה. השתתף במצעד עשרים החיילים מאילת למטולה – מסע שנועד לבחון את השפעת המזון והמשקאות על חייל קרבי. בסיימו את תקופת-הטירונות נשלח לקורס מ"כ. באמצע הקורס, בצאת צה"ל לפעולה קרבית נגד הסורים שהפגיזו את משק תל-קציר, התנדב ויצא להשתתף בפעולה להבטחת שלום המתישבים בעמק-הירדן. באותו קרב, ביום ג' בשבט תש"ך (31.1.1960), בצעדו אחרי מפקד-החוליה, נפל והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בשדה-נחום. חוברת לזכרו הוצאה על-ידי שדה-נחום במלאת "שלושים" לנפלו.