שן, רן (“רני”)

בנם-בכורם של דן ורות. נולד ביום י"ב בתמוז תש"ז (30.6.1947) בדגניה ב'. אביו – מיוצאי "עלית הנוער" מצ'כיה, אשר קלגסי היטלר כבר הספיקו לדרוך על אדמתה; אמו – בת משק דגניה ב', הדור השני. רן היה בין ראשוני הנכדים של הקבוצה. עם פרוץ מלחמת-הקוממיות נאלצו בני המשק להוציא את הילדים מביתם והם הוצאו לחיפה. אולם מששבו הביתה היה שמח בחלקו ובין חבריו. נער-הטבע היה רן והוא מצא את סיפוקו באהבתו לבעלי- החיים ובטיפול בהם, בעבודתו בשדה, ברכיבה על סוסים ובטיולים. יש אמנם שהדברים האלה הביאו לידי "ביטול תורה", כי הם גזלו ממנו את הזמן להכנת שיעורי-בית, וההורים כעסו עליו לא פעם בשל כך, אך פעולות אלו היו כורח לגביו למען תת ביטוי לאהבה שבנפשו. הוא ידע לעזור לאנשים וכיבד אב וסב – תכונה המעידה על נפשו היפה. רן למד בבית-החינוך המשותף בעמק-הירדן סיים את לימודי שנה אחת – בבית-הספר החקלאי-התיכון בכפר גלים שליד חיפה. חייו בבית-הספר לא היו קלים, כי לבו היה תמיד מרחף בשדות, בין הסוסים והפרות. הניתוק של שנת-לימודים בכפר-גלים גרם לו צער רב ואמנם כתום השנה גמר את שאר שנות-לימודיו בבית-ירח. כמה זמן עבד במשק ושעות- העבודה לא היו קשות לו ותמיד היה מוכן לבוא לעזרת חבר. בשעות-הפנאי ובמנוחה היה מרבה לקרוא ספרים, יוצא לשחות בכנרת וטיפל בכלבתו. אך באמצע הופסקה עבודתו כי ביולי 1966 גויס לצה"ל ויצא לשרת בנח"ל. עבר כמה קורסים וביניהם גם קורס-צניחה. בצבא עצמו לא הכל ניתן לו בקלות. אולם הוא קיבל הכל בלב קל: "אין דבר, נתגבר על זה". אך עוד הוא בשירות-חובה ותוך כדי לחימה בתעלות לשם טיהורן זרק רן רימון אשר הוחזר אליו ופגע בו – וכך מצא את מותו; זה היה בקרב שנערך לפני צומת רפיח ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית- הקברות בקיבוץ דגניה ב'. הקיבוץ הוציא חוברת לזכרו בשם "רני". ב"כנרות", דו-ירחון של המועצה האיזורית עמק-הירדן, הועלה זכרו. ב"אגרת", השבועון של איחוד הקבוצות והקיבוצים שהופיע לאחר מלחמת ששת הימים, הועלה זכרו וכן הובאו דברים עליו ומשלו בספר "בדרכם" שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים. גם בחוברת לזכר חניכי כפר-גלים ובהוצאתו הועלה זכרו.