שמש, עובדיה-חיים

עובדיה-חיים (אנדרה), בן לאה ואליעזר, נולד ביום י"ח באדר תשי"ד (5.3.1953) בכפר-סבא. הוא למד בבית-הספר היסודי "דגניה" ובבית-הספר התיכון-מקיף ג' בבאר-שבע, במגמה של מכונאות מטוסים. אחרי-כן למד בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. עובדיה היה תלמיד טוב ומקובל על מוריו ועל חבריו, חברותי מאוד וקל להתיידד. כל מי שהכירו אהב אותו משום שהיה מנומס ואדיב. נעים-הליכות ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות. מעולם לא דחה אדם שפנה אליו בבקשת עזרה או ביקש להשיח לפניו את צרותיו. טוב-לב היה, נדיב ורחב-יד. כל מלאכה שהוטלה עליו עשה בקפידה ובשלמות, מטבע ברייתו היה אופטימי ושמח, בעל חוש הומור ועליז. בן נאמן היה ומסור להוריו ונהג בהם כבוד רב. עובדיה גויס לצה"ל במחצית מאי 1971 והתנדב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס לתותחני תומ"ת והיה בו חניך מצטיין. אחרי-כן השתלם בקורס למפקדי צוותים ובקורסים מקצועיים אחרים. מפקדיו אמרו עליו שהיה מפקד צוות מעולה, אחראי ורב תושייה, בעל ידע טכני מעולה וחוש אחריות. תמיד הקפיד לשמור על כל כללי הבטיחות, והיה לוחם למופת וידיד בעת צרה. את ימי שירותו הצבאי עשה בכל מרחבי סיני והוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום הכיפורים השתתף עובדיה עם יחידתו בקרבות הבלימה והפריצה הקשים. ביום 19.10.1973, כשניתנה לאנשי הסוללה הוראה לדלג, נפגע עובדיה בבטנו מכדור של מקלע. כארבעים יום נאבק על חייו, עד שמת מפצעיו ביום ג' בכסלו תשל"ד (28.11.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "כל ימי שירותו ביחידה היה עובדיה מקובל ואהוד על כל חיילי הסוללה ומפקדיה, ונפילתו היא אבדה קשה לכולנו. הוא שימש תמיד דוגמא אישית לכל חבריו והיה בין מפקדי הצוותים הטובים והמעולים ביחידה. מעודו לא הרע לאיש והחיוך נח תמיד על שפתיו. עובדיה ייזכר לעד כחייל טוב ומסור". הוריו הקדישו לזכרו ספרייה של ספרי קודש בבית-הכנסת "האבות" בבאר-שבע