שמש, יוסף (“יוסי”)

בן חיים ופאולינה. נולד ביום כ"ה באייר תשי"ד (28.5.1954) במושב ציפורי שבגליל ולמד בבית הספר היסודי "תבור" ובבית הספר התיכון ע"ש משה שרת בנצרת עלית. הוא היה ילד סקרן ומלא חיים, אמיץ ושובב, ולא היה עץ גבוה שלא הגיע אל צמרתו. הוא אהב בעלי חיים ותמיד גידל אצלו צבים, פרפרים ויונים, ואף לא נרתע מתפיסת נחשים חיים כפי שלמד מרועים ערביים. יוסי היה תלמיד טוב ומסודר ובעיקר הצטיין בלימודי חשבון וטבע והיה בין הראשונים בכיתה. מורתו סיפרה עליו שהיה "רודף צדק מובהק החש תמיד לעזרת החלש. כל מה שהיה לו, היה מוכן לחלק עם חבריו בכיתה – – – היה תלמיד טוב, ילד שובב, רע נאמן, דוגמא ומופת לחבריו". הוא היה ספורטאי מעולה ובעל כושר גופני מצוין. הוא השתתף בנבחרת בית הספר והיה בין השלישיה הראשונה של "הפועל ציפורי" בטניס שולחן. יחד עם זאת היה בעל נפש פיוטית, צייר ציורים נאים – בעיקר ציורי טבע ונוף – כתב שירים יפים, פרט על גיטרה ואהב לשיר – בעיקר שירי נשמה ורגש. יוסי התגייס לצה"ל בתחילת מאי 1972 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. על הקורות אותו בצבא לא סיפר כמעט ורק כאשר הופיע בבית, לאחר סיום קורס הצניחה, חבוש בכומתה אדומה ועטור כנפי צנחן, הבינו בני הבית מהו המסלול שבחר לו. גם ביחידה המובחרת ששירת היה משכמו ומעלה, לוחם ללא חת וללא דופי, שמילא את כל המוטל עליו בנאמנות. הוא היה קשור לחבריו ומקובל עליהם. ביום י' בטבת תשל"ג (11.12.1972), נפל בעת מילוי תפקידו ברצועת עזה והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנצרת עלית. מפקד פלוגתו הספידו בדברים הבאים: "יוסי הגיע לצנחנים מתוך הבנת העניין – – – חיל הצנחנים היה בדיוק המקום אליו שאף להגיע ובו הרגיש שמצא את מקומו – – – כמפקדו, צד את עיני בהתנהגותו, באופיו הנוח, במסירותו ובתרומתו החברתית הגדולה לפלוגה — יוסי היה דמות בולטת בפלוגה. בכל אירוע פלוגתי או ויכוח שהיה מתפתח, היה קם ומשמיע את דבריו. יודע אני באיזו הערכה היו דבריו מתקבלים". מפקד גדודו כתב במכתב תנחומים למשפחה: "בנכם יוסי היה חייל למופת. מבחינה אישית היה מסודר וממושמע – – – עיקר גאוותו הייתה על המקלע המחלקתי, עליו היה מופקד. נכונותו לתת לחבריו, לעזור ולעודד, עשתו לנכס מיוחד בפלוגתו – – – בתעסוקה המבצעית ברצועת עזה שימש יוסי כמפקד חוליה והוכיח יכולת והבנה בנושא המבצעי ודבקות במשימות שקיבל". במכתביהם הרבים למשפחה ובשירים שכתבו לזכרו, ציינו חבריו ליחידה את הערכתם וחיבתם ליוסי וסיפרו על דמותו.