שמש, דוד

בן חדוה ויעקב, נולד בשנת 1928 בבגדד, בירת עיראק, שם למד בבית-ספר יסודי ותיכון. הוא שאף לעלות ארצה בעקבות אחיו שעלה ב-1934 ומפעם לפעם הזמין אותו במכתביו להצטרף אליו. בחודש אוגוסט 1946 עלה ארצה בדרך היבשה בניגוד לרצון הוריו הדואגים. למחרת בואו לבית השיטה אל אחיו, ביקש כי ישלחוהו מיד לעבודה, אשר בה ראה מטרה לעצמו. כשעלו יוצאי בבל להתנחל במושב נבטים שליד באר שבע הצטרף אליהם, למרות אזהרת אחיו שלא ייטול על עצמו משימה זו בתנאים הקשים ובלי הכשרה מספקת. כשקיבל ידיעה על מות אביו ביקש וקיבל חופשה מהארגון המתנחל ועבר לתל-אביב כדי לעבוד ולתמוך באימו. משלא מצא סיפוק בחיי העיר וגם לחיי המושב לא רצה לחזור, ובינתיים הוברר לו כי אימו שוב אינה זקוקה לעזרתו, ביקש לחזור לחקלאות במשק קיבוצי. לפי עצת אחיו חזר לבית השיטה ושם הצטרף לקבוצת "הצופים" במסגרת הכשרת הפלמ"ח. עד-מהרה עמדו חבריו על סגולותיו האישיות ועל הבנתו ומסירותו ללא גבול, אם באימונים ואם בעבודה כרפתן. עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב- 29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, הצטרף לשורות המגינים והתנדב למלא תפקידים שונים. דויד נפל ביום ט' בטבת תש"ח (22.12.1947). לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן. מקום קבורתו לא נודע. מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. בספטמבר 2004, במסגרת חקירת היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל נמצא כי שתי גופות שנתגלו בחפירות בתל גיבורים בחולון הם גופותיהם של דוד שמש וגדעון בן-דוד. השניים הובאו למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל.