שמש, אליהו
אליהו, בן נג'יה ויעקב, נולד ביום כ"ח באב תש"י (11.8.1950), בבגדד, ועלה עם משפחתו לארץ בהיותו בן פחות משנה. הוא למד בבית-הספר היסודי 'נצח ישראל' ובבית-הספר התיכון 'ישורון' בפתח-תקוה וכן למד באוניברסיטת 'בר-אילן'. בבית-הספר היה אליהו תלמיד שקדן וחרוץ, ובכל שנות לימודיו זכה בציונים גבוהים ואף "קפץ" כיתה בבית-הספר היסודי. הוא אהב לקרוא ושעות רבות ביום ובערב הקדיש לעיון בספרים. בעיקר התעמק בספרי קודש ולמד גמרא ותנ"ך. הוא אהב גם ספורט, ובעיקר התעניין בכדורגל ובכדורסל. בתקופת מלחמת ששת הימים היה עדיין תלמיד, אך הוא התנדב לסייע בהעברת פצועים לבתי החולים, במסגרת פעילותו בגדנ"ע, וראה בכך דרך למלא את חובתו ככל יכולתו לעם במלחמה. רבות שקד על מתן עזרה לחבריו בלימודיהם, ומי שנתקל בחומר קשה ובלתי מובן, או שהיה זקוק להכנה לבחינות ולשינון פרק בלימודים, פנה תמיד אל אליהו. הוא היה מסודר מאוד בהופעתו, הצטיין בהתנהגותו הנאותה והשכיל לחלק את זמנו בין הלימודים, הספורט, העזרה לחברים והעיסוק בתחביבו – לימודי קודש. אליהו גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1968 והוצב לחיל הקשר. הוא שירת בחיל באחד התפקידים הקשים, הסודיים והאחראיים כצפן, ועבר קורס צפנים וקורס מש"קי כתבי-סתר. בתפקיד זה שירת ביחידות קשר של עוצבות קרביות בשדה, בתרגילים ובתמרונים, ומילא את כל תפקידיו לשביעות רצונם של מפקדיו ומדריכיו, ואף הגיע לדרגת סמל. במשך כל תקופת שירותו היה חייל למופת, מעולם לא התלונן, ותמיד היה שמח בחלקו, ממושמע ועושה כמיטב יכולתו. בתום תקופת שירותו הסדיר שוחרר והוצב ביחידת מילואים. אחרי השחרור נכנס ללמוד בפקולטה לכלכלה ולראיית חשבון באוניברסיטת "בר אילן". הוא סיים שתי שנות לימוד בהצלחה, ובשנתיים אלו למד בערבים, וביום עבד במשרד של רואי חשבון. אליהו היה שומר מצוות, מקפיד על תפילה, ובכל שעה של פנאי היה הולך לישיבה כדי ללמוד דף גמרא, או להתעמק בספרות תורנית. מפקדיו בצבא ציינו כי אפילו בתקופת המלחמה נהג לאסוף חיילים למניין והקפיד לקיים תפילה בציבור, שהשתתפו בה בהשפעתו גם חיילים לא דתיים. אליהו היה קשור מאוד למשפחתו ואהוב על חבריו וידידיו. הוא ידע להעריך ולהכיר תודה להוריו על החינוך שהעניקו לו בבית ועל התרבות היהודית שספג בהשראתם. במלחמת יום הכיפורים גויס ושירת כצפן בפלוגת הקשר של חטיבת שריון, שלחמה בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973) נפגע אליהו ונהרג בהפגזה של המצרים על חניון המפקדה של יחידתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח תקוה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים וחמש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי אליהו היה חייל למופת, הן בעבודתו והן כאדם. באמונתו הצליח להעלות את המורל של הפלוגה בימים הקשים ביותר במלחמה. הוריו של אליהו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת "היכל יעקב" בפתח תקווה הנקרא על שמו של אב המשפחה.
