שמע, ניסים

בן יונה ושלום, נולד ביום ב' בטבת תשט"ז (17.12.1955) בפרדסיה. כבן למשפחה שומרת מסורת החל ניסים את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי "ישורון" בפרדסיה ולאחר שסיים את לימודיו בו עבר לבית-הספר המקיף הדתי כפר-בתיה ברעננה. בבית-ספר זה התבלט בכושר מנהיגותו, חריצותו ושקידתו על הלימודים. ניסים נבחר להיות יושב-ראש ועד התלמידים בבית-הספר והדריך תלמידים חדשים שהגיעו לכפר. כדי לעזור להוריו במימון הלימודים נהג לעבוד בחופשותיו בטיפול בנוער, בהדרכה בקייטנות ועוד. במכתב המלצה בחתימת מנהל בית-הספר נאמר כי "ניסים הנו תלמיד ממושמע, אחראי, מנומס וממלא כל תפקיד ברצון ובאחריות. בין היתר הדריך חברות בנים בכיתות ט' והיה יושב ראש ועדת התרבות של מועצת הנוער, החברה והכיתה. את כל תפקידיו מילא ניסים בכישרון ובטעם טוב. אנו ממליצים על קבלתו להדרכה בקייטנה בתקופת הקיץ". מחנכו בכפר בתיה זוכר אותו כ"דמות חיובית מאוד של נער צנוע, דתי, מסור לחבריו המוכן לקבל על עצמו כל משימה, ומעל הכל בולטת אצלו שלווה המקרינה מייד על כל הסובב והנפגש איתו". כאשר הגיעה שעתו של ניסים להתגייס לצה"ל קיבל דחיית שרות, כיוון שנתקבל לבית המדרש הממלכתי-דתי למורים בירושלים. בתקופת לימודיו ובחופשות עבר טירונות בצה"ל וכן קורסים שונים בנושאי שלישות. סיפר על תקופה זו חברו לספסל הלימודים: "ניסים היה מזהיר ומעודד עד למאוד מבחינה חברתית ולימודית. כל רצונו היה ללמוד ולהתקדם בלימודיו. המטרה היתה אצלו החשובה ביותר, אם באירועים החברתיים שהיו בפנימייה ובסמינר ואם בפגישות בחדר הלימודים. הירבה לשאול ולהתעניין בחומר הלימודים בחשק רב, ללא לאות. כשהיה פוגש אותי תמיד היה מחייך חיוך של עידוד והבנה ושואל לשלומי". בתקופת לימודיו בירושלים נדבק ניסים באהבת ריקודי העם וסיים בהצלחה אולפן להכשרת מדריכים לריקודי עם. הריקוד היה בדמו וברגליו ואחת המרקידות כתבה: "לרקוד עם ניסים, או לראותו רוקד, מילא את ליבך שמחה. הרי לכך בעצם התכוון מחבר הריקוד שכך ירקדו, שכך יבטאו את הריקוד". כדי לממן את לימודיו לימד ניסים ביולוגיה והדריך נוער שוליים. ניסים גויס לצה"ל במחצית דצמבר 1973. הוא היה חייל מעולה וממושמע, שזכה להערכת כל הסובבים אותו. את כל תפקידיו מילא בשלמות. כאשר עמד להשתחרר מהשירות הסדיר הוכנה עבורו תעודה ובה צוינה התנהגותו כ"טובה מאוד" והערכת מפקדיו היתה: "אחראי, מסור, בעל מקצוע טוב מאוד, בעל יוזמה, מילא את תפקידו בצורה טובה מאוד". ניסים סיים בצה"ל קורס קצינים, קורס קציני שלישות וקורס קציני שלישות מתקדם, ותפקידו האחרון היה קצין שלישות של אגד ארטילרי. ניסים השתייך לחברה להגנת הטבע והירבה לשוטט ברחבי הארץ בטיולים שהוכנו על ידו בקפידה. הוא היה קשור מאוד לנוף ארץ-ישראל ולתרבותה. ושמר על קשר אמיץ עם אנשים. לרבים מפקודיו הקנה ערכים ומושגים על מורשת יהדות תימן. בתקופת שירותו נפצע ניסים פעמיים, ולאחר החלמתו חזר לשירות מלא. הוא נשא לאשה את צביה ונולד להם בנם אסף. ביום ט' בכסלו תשמ"ג (24.11.1982), נפל סרן ניסים בעת מילוי תפקידו והובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בנתניה. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן. השאיר אחריו אשה, בן פעוט, הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. ספר תורה לזכרו הוכנס לבית-הכנסת "מגן אברהם" בפרדסיה. חוברת הנושאת את שמו והמתארת את מסכת חייו, ציוני דרך בדרכו הצבאית, וקווים לדמותו שכתבו חברים, מפקדים ופקודים, יצאה לאור על-ידי המשפחה