שמעון, שלום (“שומי”)

בן אברהם ושרה. נולד ביום א' באב תשי"ז (29.7.1957) בראשון לציון. למד בבית הספר הממלכתי דתי 'ביל"ו' שברמת אליהו. אחרי כן המשיך את לימודיו בישיבת 'גן יבנה', שם למד תורה ומלאכה. שלום היה תלמיד שקט ונעים הליכות, רציני ביחסו ללימודים ואהוב על כולם. התנהגותו היתה למופת והוא עזר לחבריו ונהנה לחלוק עמם את אושרו ואת צערו. בנערותו היה שלום חבר בתנועת הנוער 'בני עקיבא'. הוא אהב מוסיקה, האזין שעות רבות לתקליטים ולתכניות מוסיקליות ששודרו ברדיו ולמד לתופף. תחילה בכוחות עצמו ואחרי כן בעזרת מורה לנגינה. שלום שילב לימודים בעבודה, שכן הרגיש צורך לעזור לאביו החולה, לאמו ולבני משפחתו 15) אחים ואחיות). הוא למד את מלאכת הנגרות, ועבד במקצוע זה. בחגים ובלילות שבת היה שלום מרכז ההתעניינות של בני המשפחה. השרה רוח עליזה בבית, סיפר מעשיות ובדיחות ועודד את כל הזקוק לתמיכה ולעזרה. הוא היה אהוד ואהוב על חבריו לכיתה. גם בנות כיתתו חיבבוהו והוא קשר יחסים הדוקים עם כל הסובבים אותו. שלום גויס לצה"ל במרס 1975. התנדב לחיל ההנדסה ונשלח לטירונות במרכז הארץ. הוא היה חייל מצוין וגם בעת שירותו הצבאי נתגלו תכונותיו מילדות. הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו והרבה לכתוב להם, לדרוש בשלומם ולעודדם. ביום כ"ז בסיון תשל"ה (6.6.1975) נפל שלום בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבראשון לציון. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בפרק הזמן הקצר שהכרתי את שלום עמדתי על יכולת התמדתו ועל מידת הרצון שלו להיות חייל מן השורה בחיל ההנדסה". הוריו תרמו לזכרו שיש ומנורה לבית הכנסת שבעיר הולדתו, ראשון לציון.