שמס, אושרת

בתם הבכורה של ג'נט ואפרים. נולדה ביום ז' באדר ב' תשמ"ו (18.3.1986) בבית-החולים "סורוקה" בבאר שבע. אושרת זכתה בשמה על שום האושר הרב שהסבה להוריה שכה ציפו לבואה. היא גדלה באופקים והחלה את לימודיה בבית-הספר היסודי "הגבעה". בסיום כיתה ו' עברה עם הוריה ועם ארבעת אחיה הצעירים למושב צוחר, שם למדה, עד כיתה ח', בבית-הספר היסודי "הבשור". לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר במושב רנן שבצפון-מערב הנגב, ואושרת המשיכה את לימודיה בבית-הספר התיכון "מרחבים", שם סיימה את לימודיה בהצלחה במגמת מדעי החברה. אושרת הייתה תלמידה חרוצה ששאפה תמיד ללמוד ולהתקדם. היא הקדישה מחשבה לעתיד, וחלמה לרכוש מקצוע מעניין. לא אחת דיברה על רצונה ללמוד עבודה סוציאלית, ואמנם נראה כי נועדה לכך כיוון שניחנה ברגישות רבה וביכולת נתינה אין-סופית. אושרת עזרה רבות להוריה בגידול אחיה הקטנים ובעבודות הבית, וגם ברגעים הקשים ביותר ידעה לעמוד לצדם, לתמוך ולסייע. בחודש נובמבר 2004 התגייסה אושרת לצה"ל ולאחר סיום הטירונות שובצה בשח"ם (שירות חובה במשטרה). היא נשלחה למחוז הנגב של המשטרה בבאר שבע, נקלטה בענף משאבי אנוש ושירתה באגף כשנה וחמישה חודשים. אושרת נחשבה שוטרת מעולה, ביצעה את המוטל עליה בצורה יוצאת מן הכלל, הייתה אהובה על כולם וזכתה בהערכת מפקדיה. וכך כתבו עמיתיה: "שירותה של אושרת התאפיין ביעילות, חריצות, אהבה לזולת ובמזג אנושי חם ואמיתי. היא נענתה לכל בקשה ונתנה שירות בחיוך ובסובלנות נדירה". אושרת נפלה בעת שירותה ביום י"ט באדר תשס"ו (19.3.2006), יום לאחר שחגגה את יום הולדתה העשרים. פטירתה הפתאומית הותירה את בני משפחתה, חברי המושב וכל מכריה וחבריה, המומים ונדהמים. היא הובאה למנוחת עולמים בטקס משטרתי ונטמנה בבית-העלמין במושב רנן, כשרבים מלווים אותה בדרכה האחרונה. השאירה אחריה הורים, שתי אחיות – מיטל ואלינור ושני אחים – יקיר ואייל. על מצבתה נחקקו המילים: "יחידה ומיוחדת לנו, לנצח חיוכך ואהבתך לנגד עינינו, ננצור בלבנו". לאחר נפילתה הועלתה מדרגת רש"ט לדרגת סמ"ש. וכך נכתב לזכרה של אושרת: "נולדת טהורה לעולם כה אכזר ומכוער. לכן באת לעולמנו רק כדי לבצע את משימתך וללכת – כמובן מי אם לא את שתבצעי זאת על הצד הכי טוב שיש ולכן הלכת מאתנו טהורה וקדושה. א – אש של שמחה ואושר הבאת לכולנו. ו – ובלבנו חיבוק גדול נחבקך. ש – שצחוקך באוזנינו תמיד יהדהד. ר – ראשונה תמיד את מציעה את עזרתך למשפחה, לידידים וכמובן לחברייך. ת – תמיד תהיי אתנו בכל אשר נהיה. אושרת, תמיד תהיי במחשבותיי כי אומר לזכותי שראיתי והכרתי מלאך שאין כמוהו, מלאך יפהפה – כמוך!". שיר שנכתב לזכרה של אושרת: "צחוק, אהבה, ייחודיות ושמחה / נעלמו להם ונטמנו עמוק באדמה / למה, אנחנו כאן עומדים דוממים / והאושר נלקח מאתנו וכולנו המומים / עמוד התווך של המשפחה כולה / נפל ונשבר, אך היכן היא הגאולה / לבבות שותתי דם נשארו יתומים / עם זיכרונות מיוחדים וכואבים / כוכבך אושרת נוצץ אי-שם בשמים / ואנו אלייך מחייכים עם דמעות בעיניים / נזכור אותך אושרת עם חיוכך המקסים / נזכור אותך אושרת לובשת את המדים / לוקחת פיקוד בבית ומטפלת במשפחה / אהובה על כולם ונותנת לכולם מעצמה / את בלבנו תמיד בכל מקום ואתר / דמותך לא תמוש מאתנו לא היום ולא מחר / לעולמים נישאך עד כלות הנשמה / ונרך יאיר תמיד מעל האדמה / יהי זכרך ברוך לעולמים נשמה". כתבו חבריה לשירות באגף משאבי אנוש דרום: "נדהמים, כואבים והלומי צער קיבלנו את הבשורה המרה על לכתה מאתנו והיא רק בת עשרים שנה. ילדה מקסימה, חייכנית, נעימת הליכות, שקטה ומסורה, נשמה טובה שכל העת דאגה לבני משפחתה ולסביבה הקרובה. … שהותה בקרבנו תחסר עד מאוד, ואנו לצד המשפחה נעמוד". עץ לזכרה של אושרת ניטע ביער כח, יער ההנצחה והזיכרון האישי והלאומי.