שמלה, עליזה (“מישל”)

בת אלברט ורחל. נולדה ביום ב' בניסן תשי"ב (28.3.1952) בטוניס ועלתה לארץ עם הוריה בשנת 1955. כשבאה המשפחה לארץ היה מצבה הכלכלי קשה, אבל ההורים השתדלו שלא יחסר דבר לילדים. עליזה למדה בבית הספר היסודי "נטעים" ובבית הספר "צאלים". הוא הייתה נערה שקטה, נחמדה וחברותית והסבירה פנים לכל אדם. עם זאת הייתה מסוגרת ורק אמה הכירה אותה היטב וידעה לספר עליה. בבית הספר התיכון המקיף א' שבבאר שבע למדה במגמה של כלכלת בית (המגמה הדו-שנתית). היא שאפה להמשיך ללמוד כדי להיות מורה למלאכה, משום שאהבה מאוד את המקצוע ונתברכה בכשרון רב בעבודות יד. כאשר סיימה את בית הספר התיכון התברר לה כי לשם כך דרושות שתים-עשרה שנות לימוד ואילו היא עשתה עשר שנים בלבד. משום כך המליץ מנהל בית ספרה שיקבלוה לקורס בבית הספר לאחיות. את הקורס סיימה בהצלחה. אולם התברר לה שלא תוכל לעמוד בכאב ובסבל שראתה יום יום בבית החולים. לכן התחילה לתכנן תוכניות אחרות, שלא היה לה פנאי לממש אותן. עליזה גויסה לצה"ל בסוף אוקטובר 1970 ושירתה כפקידה במשרד קצין העיר בתל אביב. לאחר גיוסה נעשתה עצמאית מאוד, ביטחונה העצמי גבר וניכר בה שהתבגרה מבחינה נפשית. היא נהגה לבלות בעיתות הפנאי עם חברה, ששירת באותו זמן בסיני, ועם הוריה ובני משפחתה. היא אהבה דברים יפים, ותמיד חלמה שיהיו לה ילדים משלה וכן תכננה להינשא עם תום שירותה. בכל הזדמנות הייתה מתקשרת עם הוריה כדי להרגיע אותם ולהודיע להם כי "אני בסדר". כחודש לפני שנפלה הועלתה לדרגת רב"ט. אור ליום ד' במרחשון תשל"ב (22.10.1971) מצאה את מותה בעת שירותה והובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע. בראש חוברת פסח תשל"ב של ביטאון בית הספר התיכון העירוני המקיף א' בבאר שבע, "אפיקים בנגב", במדור "יד לנופלים", הוקדשו לזכרה עמודים אחדים.